[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה








דניאל נורוק

אוסף כתבים אקלקטי זה, המוצג במסווה של שירה בעיקר,
הנו מקבץ נדיר של תמות בנאליות שחוקות, קלישאות
מאוסות, חריזה מוגזמת לכל הפחות, אינפנטיליות במסווה
של ציניות ומס' הגיגים המכונים בפי ההדיוט:
"פלצנות". אלו מלוכדים יחדיו במטרה יחידה: זלזול
בוטה באינטליגנציה של הקורא הפוטנציאלי התמים העלול
להילכד דווקא ברשתן של מילים אלה, שאינן אלא גימיק
זול האמון על גירויו של אותו חסר מזל. גימיק זה בא
לכפר על חוסר כשרון בולט, שאת תסמיניו תיארתי בראשית
דברי (או מעט אח"כ), וששקיפותו היא ראיה לזלזול
באינטליגנציה אותו תיארתי בהמשך דברי (או מעט אח"כ).
מן הראוי, שאימבציל שאף עפ"י כן יחפוץ בבעלות על ספר
המכיל אוסף זה, יחפשו בפחי האשפה של הוצאת הספרים
האלמונית והכושלת בה יצא (עותק מיני רבים, שבהכרח
יושלכו לפח) ולא יבזבז כספו לריק.




לרשימת יצירות הסיפור קצר החדשות
הוא עצמו
אותו עכבר
בשר ודם
דם ובשר
לא עשן ולא אפר


לרשימת יצירות השירה החדשות
אהבה
I lost all my hope
somewhere along the way
and remained with emotions
of pain and dismay

Emotion is like a star,
Which may glitter or may fall
It's as stable as a table
With hardly any legs at all.

אהבה
וגופך החשוף אינו זקוק למזרון
וגופי מתחתייך
מתמלא שוב באון
ושוקט.

ביקורת
דוד הינו איש משפחה למופת
ומחר יתעורר וישחת את אשתו וילדיו עם קילשון

הגות
ושוב ושוב מצא עצמו האנטי-גיבור בורח
עם הזנב בין הרגלים ובלי שמץ של עתיד.

רומנטיקה
עוד מעט יורד הלילה, או שמא זה חלום
מציאות הופכת לדמיון.
והחום עוד מטפס מידי, שבידייך,
וחודר לעצמות,
נעצר ואז פתאום...

אמנם חושקת את במנגו
ואילו אני חשקתי בך

קצרצר
אז מה אם אני גולם?!

שיר ילדים
אתמול צבטתי את מאיה בלחי
היא אמרה לי אייה! ואמרתי לה לכי!

שיר ילדים
נפלתי, קיללתי, בלעתי קצת חול.

ביקורת
פילנטרופיה של תבונה
מסבסדת את האנושות כולה.

היא טובלת באגם העמוק
נשאבת מטה, צוללת, שוקעת,
שותה בערגה את סופה
נזכרת בעבר המתרחק
חולמת את העתיד הנמוג.

ומה עם האגו הפגוע ומה עם תחושת העלבון של לא לעבוד
האימפוטנציה של לא לפרנס והאמנזיה של מה הוא כבוד.

הומור
מפסל בחול הים גוף ערום של אישה
ראשו של יוסף חברי מבצבץ במקום ראשה

פארודיה
והאל הטוב את הוילונות הסיט ואת הדלת נעל
הביט בי עם חיוך ממזרי על פניו
ועל מכונת הכביסה אז אותי בעל.

הגות
האגף הסגור עוד ממתין למפתח,

כתבתי לה כרטיס
ברכת שנה טובה
קשרתיו על חץ מקשת
ויריתיו באהבה

כמיהה
וגם כשאין איש בסביבה ואת חשה לבדך
תמיד ארצה להיות שם ולהחזיק את ידך

כמיהה
חיוכך הזורח באור יקרות
לא חדל מלפזר הילתו מסביב
וקסמך האישי האמפטי כל כך
משכר כבושמה של פריחה באביב.

האם תקריב הארץ את בניה הטובים
תגיר דמם למען השלמות וישובים
אולי ינטוש העם את המורשת של דורות
עם זנב בין הרגליים וקסאמים על שדרות

הומור
ולבסוף נכנעתי
ושחררתי את עולי.

מצאתי מכתב בבקבוק
קוקה-קולה על חוף אי מרהיב
הוא הסריח מזוהם ועבש
והחל כבר מזמן להצהיב.

רומנטיקה
ממברנות שקופות מפרידות
ביני לבינך כמו בין סתיו לאביב
ונראה כאילו הן חדירות.
וכל כך רוצה להרגיש, לא רק לראות
אך הכרום הדיכוטומי מעיב.

הרהור
מחשבות נוגות עטות עלי.
כורכות עצמן סביבי בטבעת חונקת.

אהבה
צינה מסתננת אל לבי.
מנסה להרהר בדברים חמים,
אך לשווא.
רועד מקור.

קמרי גבך ועטפיני בחזך
לטפי מצחי והעבירי אצבעותיך בשערי
לחשי באזני מילות רוגע ועידוד

הגות
סוס עץ מתנדנד קדימה, אחורה
שואט לפנים בלי לזוז ממקומו.
עייפות אינה ניכרת על פניו,
גופו המעוצב איתן ותמיר.
פחד איננו אופף אותו
אף כאשר דליקה אוחזת בו.
וכאשר האש מכלה את כולו,
רק אז הוא דומם.

ונבגים של טרור
מפזרים עוד מרור

סיסטרא היה שמה של נקבונת חרפושית
שיופיה הפיל ברשת, זכר קשה יום של חיפושית.
הוא סגד לכל קימור של תחרטי הירוגליפיה
והכיר בה כל זווית מקצה ראשה עד אחוריה.

אהבה
שרתי לך סרנדה בת מילה אחת
זימזמתי נעימה שהשלימה משפט

אכזבה
אל האמנזיה, שחשקתי בה יותר מבזהב
כדי לא לזכור את התחושה כשעוד הייתי מאוהב,
אך בעמקי הנשמה רוצה לשוב לעינויים

סאטירה
נצמדה לי עלוקה שחרחרה לצוואר
ושתתה לרוויה את הדם שניגר.

הומור
כידוע אלוהים הטוב בחרנו
ולא פגאנים כשכנינו המצרים
אך מדוע הם זכו לפירמידות
ודווקא אנו לאיברי מין חתוכים?

ביקורת
כמה זמן נותר לנו, לטבול עמוק בסחי?

מורבידי
איזה פחד בימים ואיזה פחד בלילות
ירוק של מדים ואדום של דם
ועוצר את הדמעות כשניזכר בעשאל
שנורה, פירקס ואז נדם.

אהבה
אהבתי לך, כך נדמה, שגדולה היא מתמיד
חיוכך יכבוש עוד אלף ארצות.
אך ידייך הרכות, שעם החץ ועם הקשת
מעלות בי אילו כמה חששות

הגות
אסירים מדומים נעים וזעים
מהופנטים מן האור המסנוור

גורל
פרוזדור החיים נסגר עליי בצדדים
נעשה צר יותר, מאיים ומשמים.

אהבה
אני חייב להיגמל
אני מכור לך שירה.

הומור
שלחתי לה כרטיס
ברכת שנה טובה.

גורל
תקוע על אי קטן בארכיפלג נרחב
רוצה לעזוב כי נמאס,
והחוף השכן קורץ לי, מזמין או מנוכר?
משכר את חושי
כלהבה המפתה וקוטלת פרפר.


לרשימת יצירות המונולוג החדשות
כתבתי וכתבתי ושוב כתבתי. ואז כתבתי עוד קצת...


לרשימת יצירות הפרגמנט החדשות
השמים אפורים זה זמן רב.
גם האגמים, גם הם אפורים, ממש כמו השמים.


לרשימת יצירות המוסיקה החדשות
הומור

I know that
Only if her tits were phony
And her middle name was Tony
I would rather ride a Pony




ציפור קטנה
לחשה לי.






מה?!!?! כאילו
שאי פעם בחיים
לחשה לכם ציפור
קטנה!!!!!!








ציפור קטנה.


תרומה לבמה





יוצר מס' 3369. בבמה מאז 4/6/01 19:33

האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות לדניאל נורוק
© 1998-2020 זכויות שמורות לבמה חדשה