|
דניאל נולדה אי שם לפני זמן לא רב.
אוהבת לחייך.
אוהבת לנגן. לקרוא. לכתוב.
אוהבת ים ושמיים. בלילה בעיקר.
אוהבת את החברים שלה. הכי את אלה שיודעים את זה בלי
שיגידו להם. ואולי גם כמה מאלה שלא.
אוהבת את העולם של הדברים הפשוטים.
אני לא דניאל. זה השם של "במה חדשה".
אבל דניאל זו אני. וכל הדברים שהם עליה, הם בעצם
עליי. אבל אני מפחדת מביקורת, ודניאל לא.
דניאל כתבה את רוב הדברים.
לדניאל לא איכפת. אני הייתי רוצה שתגיבו.
יש מין חוברת קטנה. על העמוד הראשון - דניאל. ומתחת,
ביותר קטן, השם שלי. מוקף במסגרת שחורה. ז"ל.
כאן נסגר הדף יוצר.
ריח הניצנים הפורחים נמוג מזה זמן רב. הפסקתי כבר לספור את
הימים, השבועות, החודשים. הכל התמזג יחד למערבולת של כלום. כי
מה זה אומר בעצם? עוד יום של שקט? עוד שבוע של תקווה? ומה אם
להפך, עוד יום של סבל, עוד שבוע של ציפייה שאף פעם לא מתממשת?
אז עדיף כבר לשכוח.
|
הוא רצה שהיא תבוא אליו.
הוא החליט שהוא רוצה,
וכך החליט שהיא תבוא.
והיא צריכה לבוא, היא חייבת.
כי הוא רוצה. כי הוא החליט.
|
כמה נעים לקום בבוקר, ולהכין קפה. לשטוף פנים, לחכות עד
שהקומקום ירתח, ולמזוג. קפה שחור. לצאת למרפסת, לשבת ליד
השולחן המאובק, על הכיסא העוד יותר מאובק. להדליק מלבורו אדום
במצית שבאמת עובד.
|
Last few moments of free will
I remember distant landscapes
Then I say 'I do, I will'
Feel exactly how my soul breaks
|
אפשר לעשות מזה סרט
או לפחות הצגת תיאטרון.
לפחות?
כן, כי ככה זה עובד עכשיו.
|
במקום ההוא
שהוא שם
עם רגל אחת עוד מוצקה על הקרקע,
בעוד השנייה כבר מזמן מתעופפת
|
מאחורי העדשה
רואים עולם שלם
עולם גדול מוקטן
לגודל של גלויה
|
בקשות לקרבה
התקרבות לענן
פיצוץ בפנים
וכמה חבל
|
הוא ביקש שיביאו
שני דברים בלבד
|
יודע - אסור
ולא מתנתק
לא מנסה
|
ואז אני אמות
אז מה?
ואז גם אתה
כי ככה זה
|
בחורה חמודה
עם שתי קוקיות
נכנסת לאוטו
בלי שום בעיות
|
גובה בינוני
עיניים כהות
די יפות, האמת
שיער שחור
מדורג בקצוות
|
ומתחת לאותם שמיים
באו גם הם.
כל אותם אלה
שהם לא אנחנו
כל אלה שבצד
|
שמחה זה זמני
זה רגע חולף
בין עצב לעצב
בין צער ויגון
|
Look at me!
I'm right in front of you!!
Why can't you see me?
|
אני רואה את זה קורה. לא רוצה את זה, אבל יודעת שזה יקרה.
משלימה עם זה. חייבת. איך לא? אין ברירה. אז הולכים לחנות
ומודדים. ובוחרים. ומתלבטים. ומחליטים. כי אם כבר אני עושה את
זה, אז שזה לפחות יראה טוב.
|
"היה פיגוע!"
"מה?!?!"
"כן. ברחוב עזה."
"מה?! מתי?!"
|
אל הארכיון האישי (5 יצירות מאורכבות)
|
|
ואם אתם תשימו
את הסלוגן הזה,
אני קוגלגר על
מטאטא
הסבתא חוזרת
להשכיר דוקים |
|
