|
"בעוד אנו נוסעים יחד,
תחת שמש שמחה,
והרדיו מנגן את "כולם כואבים" של אר אי אמ,
והינה אני נלחם, נלחם,
כן, אני נלחם לא לבכות,
וזו סיבה נוספת מדוע
אני צריך לשנוא אותך,
כמו שאני שונא אותך עכשיו.
את הסיבה שאני עוזב.
את הסיבה שאני עוזב.
אם אעזוב, אנו לא נפסיק לחיות, את יודעת" (פרנץ
פרדיננד)
כשאני פותח את הדלת יש מן פעמוני רוח שתלויים ממש ליד המשקוף
והם מצלצלים. אני שונא את הצלצול הזה, כאילו מודיע לכל העולם
שהינה, שוב הגעתי.
|
הרחובות שקטים מדי.
האור כמו מלחך את הכביש.
את תווי פנייך.
|
ואת ממשיכה ללכת, כאילו לא עברנו קיר רק לפני כמה דקות.
|
כשראשה מופנה אלי ונשימותיה נעשות קצובות, רגועות, אני יודע
שהיא נרדמה. אני מחכה עוד דקות מספר, רק על מנת להיות בטוח,
ואז קם.
|
אתה שם?
אתה מקשיב לי?
תפילה קטנה, עבורך, עבור נשמתי התועה.
|
אל הארכיון האישי (4 יצירות מאורכבות)
|
|
שדיים.
זוזו לסטרי
מחליט לומר את
אשר על ליבו |
|
