|
ליקוי ירח.
ככה היא התחילה את חייה. הנפש שלה נשלחה מתוך אותם
מחסנים אינסופיים של נשמות בשמיים אל הגוף הקטן
והרזה שעבר את הלידה הקשה. לא הייתה לנפש שום קרן
אור שתאיר לה את דרכה הארוכה. שום תקווה. הרבה
חושבים שזה ככה. גם דניאל עצמה, הנקראת גם דני וילדת
נצח, מאמינה שליקוי הירח קבע את גורלה האומלל.
שבגללו היא מזייפת כמה תוים על הפסנתר, כותבת כמה
מילים חסרות משמעות מסוימת, וחיה חיים שדומים לירח -
מתמלאים ונסוגים שוב ושוב. מדי פעם קורים דברים
מוזרים... ליקוי ירח... שנת 1985.
וזה נראה נורמלי בעיניהם. הכל מאהבה. באותו יום, ראו אותם
רופאים בהם אנו דנים, רופאים בבית לוינשטיין, משהו שמעולם לא
ראו עד כה.
|
זה אולי ישמע לכם מוזר, אבל אני, חברו הטוב ביותר, לפחות לפי
דבריו, אף פעם לא ידעתי מהו שמו האמיתי, אם היה לו אי פעם
בכלל. אני לא מניח שהוא ידע אותו בתקופה קצרה מדי לטעמי, בה
היינו ביחד.
|
כבר היה חשוך בחוץ. הסופה עדיין השתוללה ועל החלונות נפלו
במהירות טיפות חדשות. הן מחקו את הטיפות הישנות שנפלו למטה,
להצטרף לשלוליות שבצדי הכבישים.
|
|
|
המוות הוא
תקווה
היחידה שנשארה
לנו בחיים
ליאו האיש העצוב |
|
