|
 142608398
דניאל כצלהבת בוערת, שבלט מחממת את צינת הלב
הלויתן כיצר המוביל אל אופל ליל כהה...
ובציית היהב מיתמר למרום כאבי הממאיר וההכרח מכניע תקוותי.
מג נדגל ומפואר רודה בחלומות הליל, והרקיע מקיז את דראוני.
|
כי את יפעת תבל, את הדר בתפארתו,
את חן הכוכבים, את יהלום ממלכתו.
|
עבים סמיכים של חוסר ידיעה
מלטפים את נשמתי הרדומה.
|
פיות של תום נוסכות סביב פדחתי עטרה של זוהר וחן.
יפעתך עוצרת מלכת את זה שאינו חדל לעולם.
|
ערירי, תוגתי מטביעה את להבות החי, וגחלת תכולה בוערת אל מול
עיניי.
הגחלת משלחת רשפיה בבשרי החרוך וכפיר גאה נועץ שיניו בתוכי.
|
ויהי בשנה ההיא, ויקום ממשכבו התנין ואיש חיילו, רהב, בצידו.
ויתורו את הארץ ויזרעו את זרעי ההרס ויהפכו מעיינותיה לישימון.
|
יקח היורש את חייו בכפו, יקח.
יקח הנסיך את חבלו וילפף ראשו, יקח.
יקח העולל את להב סכינו וישסף גרונו, יקח.
יקח העלם את שליחי העופרת וישלחם בגולגלתו, יקח.
|
וכוסי רוויה מהולה בדמעותייך כשאת חיי נטלתי ואת ניצבת אשמה.
|
נוגה היה המבט האחרון שנמלט מעינייך
ומרכבת האש סחפה אותך ממני.
|
קומל כגבעול שחום שכלחו עליו אבד מזה אביבים מספר.
והנה את כשצלהבת שני מתפתלת ומפארת את ראשך המואר.
|
עיט כהה ולראשו כתר חרישי, ואבני החן הבוערות בעינייך מציתות
את שדותיי היבשים...
|
מזור הבנתי, מצא רק בלכתו.
|
כסומא בחשיכת ליל נוהה באחרייך.
|
נופת צופך על לשוני, תער מבטך משסף גרוני.
המיה שגוברת לנהי חסר עכבות מרעידה חומותי.
|
הצבת סייגים לשפיותי ובהלכך ממני תזזיתי נטרפת עליי.
התירי את הקשר שלעיניי, למען אנעוץ להביי בחמוקייך.
|
ואני קמל תחת לפרחי התעתוע, ונובט מעל קרקע צחיחה.
|
ובחלומי הנה דמותך, נסתרת ונשגבת, טמירה וכבירה.
אוחזת היא באבוקה והילתה מחוללת בי תמורה.
|
|
|
וואי, מאז שאני
בבמה חדשה יש לי
חיי מין !!! |
|
