|
יליד 75, נשוי לניריתי ואב לשחרורית, ערדי ורתם,
איש מחשבים, מחשבות,
תוכניתן ופילוסוף.
מהכותבים הוותיקים ב"במה", הכתיבה היא מזמן דרך
חיים, עם אנשים שכמוהו יוצרים ואוהבים מילים וחלקם
הגדול כאן נמצאים.
בנוסף כותב בהייד-פארק ב- "שירה ארומטית" בכינוי
קעריתמלאה
השתתף בשני ספרי פורום "שירה ארומטית" - "לב פועם"
ו- "פעימה שניה"
ובאוסף השירים השני של הוצאת שורות - "שירת השורות"
בכדי להיות מורה נבוכים בעמוד העמוס הזה של מחשבות,
הנה מקבץ שאולי קצת יאמר את מה אני אוהב מבין מה
שכתבתי -
השיר ללא ספק האהוב ביותר - "סערה" שנכתב עם ליסה
רז.
השיר הבודד שבחרתי לשים בספר של הוצאת שורות (זכרונה
לברכה) - "שוחה נגד הזרם"
השירים בספר הראשון שהשתתפתי ודי הראשונים שלי -
"אי הבנה", "בין ערביים", "ציפורים בראש", "המצב
מקופסא", "כעס", "כל כך הרבה זמן", "נישואין",
"מילים" וכמובן "סערה"
השירים בספר השני והמאוחרים יותר שאני אוהב -
"אי שמוקף בים", "חמניות", "שחרורית", "חצי
הכוס","אליס", "שעון החול", "מבוך הצצלים", "על
הקצה" ו-"בשורה הראשונה עמד השקט"
השיר היחיד שקיבל המלצת מערכת -
"המסדר הקר" לזכרו של יקירי דניאל יום טוב.
דנישט
(נישט = לא/אין באידיש).
ברחובות הנשכחים עברתי ליד כמה וכמה חנויות שעל המוכרים בהן
מספרים סיפורי אלף לילה ולילה על חייהם, על שותפיהם העסקיים,
על מחלותיהם וכו'... אומרים שכל הסיפורים זה בגלל שפעם ראשון
היתה קטנה וכולם הכירו את כולם. מוזר לחשוב על זה במונחים של
העיר הרביעית בגודלה
|
התחלתי את היום במחשבות על הסיפור הבא שלי, החלטתי לנסוע
לכיוון נהרייה. אני לי מושג למה חשבתי שאני בטוח אמצא כמה
אנשים מעניינים בדרך. אני אוהבת לנסוע ככה, ממקום למקום, כל
פעם אנשים חדשים ואתם, סיפורים חדשים.
|
פעם היו לי הרבה כלבים, שגדלו ומתו, ומשהו בי מת איתם. הם,
כולם היו נשמות שמאוד ברורות לי, תמיד ידעתי מה הם רצו לומר
ומתי לתת/לקבל אהבה. אני חושב שגם כשאנחנו חושבים שאנחנו
נובחים כמו כלבים, אנחנו אוהבים כמו חתול רחוב - בזהירות לא
להפגע, ולא לתת מעצמך את הכל
|
השקט הזה של השוויצרים שיגע אותי. לא הבנתי למה הורי ירדו לשם
כשהיינו קטנים (יש לי עוד אח גדול שלא היה מוכן לרדת לשם,
והעדיף להתגיס לצנחנים). אמנם המצב בארץ היה חרבנה כבר אז, אבל
הם בטח לא חשבו שהתעסקות עם פרות ממש ממלאת את החיים, בכל
אופן, אני לא חשבתי ככה
|
בבית כבר מזמן עברה השקיעה
שקענו בארוחה, מקלחת
וסקס
החתולה (כך התברר)
כבר אכלה ונחה
על פינת עיתון
|
ביום חמישי חלה טלטלה עזה מתמיד, ואני אומרת לכם, משהו כמו 700
בסולם ריכטר... משהו משהו... האדמה רעדה, ואני התגלגלתי
והתגלגלתי בחלל האוויר. אחרי זה היו עוד כמה גלי המשך וחשבתי
שהסערה שכחה... אך מה פתאום...שלוותי הופרעה שוב ושוב!!!
הפכתי שולחנות
|
כתבתי עולם
ציירתי בו דקל
וילד קטן על החול החם
|
חשבתי מה אני אוהב בך
שבגללו את מיוחדת
תהיתי מה הצית בי הסקרנות
להתעמק בך ולא באחרת
|
מאז
הים יבש
השאר דווקא פורח
|
כשחיים במדבר
והכל כה דהוי
אז לים ולירוק מצפה
|
המבט של המלאך שלי
מראה כמה זה קשה לה
להביע את הרגש שעולה
אבל לא מתייאשת
|
אשקיע כל קצה לשוני בפטפות,
באוזן (חלילה לשחות בה)
ובדגדגן הנשכן,
אפיח בך רוח תשוקה
עם תזוזתיות בלתי נשלטת
|
בקופסא שלנו יש חור
בדיוק מלמעלה באמצע
ומחוצה לה אור
|
כפאנטום ארחף עם מילים
בלי חריזות
בחזרות קבועות
של שורות 1 ושלוש
|
בניתי לך שידה להרוג עציצים,
הודית לי על האמונה למרות הכל...
|
אי הבנה עמדה בפינה,
חיפשה מילה שתעמוד במקומה.
|
אדמה הרצינה
ליטפה שורשיו,
סיננה,
"איזו חינוך קיבלה?!"
|
את אישה,
מוקפת בים
האנשים סביבך
המסובבים אותך
עד שאת נופלת.
|
מתרגש לצליל התיפוף
נפעם מעץ הלימונים הנוטף
שמח להתעטף
ולחצות רחוב שוצף
|
שומרת מסגרת של תמונה שבורה
|
בשעת חצות היום
קם מהמסוף המרצד
משביע את היצור
שמשחק לו במבוכים
להניע עם ארוחה במיקרו
80 קילוגרם שמביאים תפוקה
|
ים
מקפיא שולחנות
שזוכרים אבטיחים
|
יש משמעות אחרת
לקפה ביחד
סוף סוף ביחד
|
צרצרים מרקדים
לצלילי ממטרות
אנשים נמרצים
חולפים בריצת חוסן
|
זה לא שמטפס הקירות
עשה לי רע,
|
נוגס עוד ביס
באהבה שזכורה לי
מתענג על הרגעים
שעוד רגע מתפוגגים
|
בעיירה קטנה
בפאתי האלפים,
גרה אישה בודדה
ששירתה מחליקים ביום
ובלילות היתה ישובה
על מרפסת המחשבה.
|
רותי מתקשרת מהביטוח,
משה מהמשלוח מאמזון
סידורי דיומא
לבורגני הנפוץ
|
בין ערביים,
ישבנו שניים,
אוחזים ידיים,
מאוחדים,
בינתיים....
|
בכל יום בשבוע לצידי
תחבקי אותי ואתבונן בעינין
העיניים מדברות במקומך
ולינלה (כמעט)
|
בעידן השלמה
ביד רועדת
מביטה על טבעת
התחייבת
|
בשורה ראשונה עמד השקט
לבי עמד בפני כל
פסעת למרכז החדר
פיסלת לך נתח
חפנת לליבך קצת אור
|
הדרכים לא מוצלות
לרוב
אבל תמיד בחבורה
נפגשים בפסל האדום
ופוסעים בהמולה
|
בקופסא ירוקה
עם כיתוב
"פוטנציאל חימום"
יושבים השירים
גולמיים ולא צפויים.
|
צפוי או לא
הסביר עלול להסתבך
|
כן אני מדבר אליך
דה נירו של החוגים.
קטן עליך המונית
לזכור מי לפני מי
|
גבעול בשולי דרך סואנת
מוגן בצל פיגומים ארוכי שנים
מנער הבלי מכוניות
מזדקף בגאווה מסויגת
|
הוא הביט בילד הקרב בצער
הוא ראה את חברו מתבוסס בדמו
|
לבנה כשלג בליל ירח,
מתחת הינומה.
כהרף המריאה,
אל עבר רקיע,
את החופש חיפשה.
|
מנסה ללכת קצת
כמה בלטות ולחזור.
אני שונא עקצוצים ברגליים.
עוד כמה כניסות ברחוב
והכל יהיה בסדר, אני יודע
אבל אני,
אני מפחד מעצמי
|
המדבר הכחול המביט בי
משך את עיני
זרדים יבשים
במקומות ששנים לא תרו
|
המצב מקופסא,
מלפפון כבוש במיץ הארץ,
הכל כבר קרה,
וחוץ מהטמפרטורה, שום דבר לא השתנה.
|
הבעיה שלו עכשיו
היא הצבע.
לא שהוא גזעני
אך בשביל האופטימיות
הוא תמיד צהוב
|
לפעמים כשעצוב
ריח של שמפו
מעורר חיוך
|
לפעמים כשעצוב
טעם של כריך מוצרלה
מעודד גרגור
|
החיים הגישו אותך על מגש
את יכולה להיאכל על ידם
או לקפוץ ולהתחיל ללכת
ומי יודע אולי תגיעי "לשם"
|
אולי אני
נשמע מקורי
אולי צלחתי רבות
|
השיר עושה לך טוב,
המילים זורמות
המגעים והקולות,
בונה ארמונות של מחשבות
|
החתול בכה לך
שמזמן לא התפנק
|
נשורת מחשבות,
מציפות מחברות,
וביד לא מיומנת,
קושרת זכרונות,
קצוות פורמת.
|
ארוכה הדרך ללא נודע
קצת יותר ממטר
ובראש רק רצה מחשבה
|
הדלת נטרקת מאחור
הכאב ראש קודח
דוחף לשבת
|
עוצם עיניים.
בכניסה לשכונה,
רץ עם מטריה פרועה,
רטוב עד עצמות הברכיים,
מחפש עוד כח לחזור לפינה החמה.
|
כלב רודף חתול
אצלי בבטן
מדביק צעדיו בעקביות
וחוטף שריטות.
|
עם מחושים בבטני במיטה
אחרי לילות של מכאוב
פרצו ממטרים בוהקים
מפיצים נקיון וטריות.
|
עבור הצמידות הקצרה
בכח האהבה הלופתת
צובע על קירות ערלים
מיחל לבואך
|
בכסף אי אפשר לקנות דבר
אולי ירח מנייר לבן בוהק
שתתלה בחדר
מעל המיטה של הילדה
|
בילדותי תמיד התרגשתי
בראותי מחלפים גדולים.
נשבעתי כשאגדל
אעבוד בזה
|
שיר נשיר לגשם
המרווה חמניות בעמקים
|
היית לצידי,
ביחד כבר יובלות,
עם הזמן ראית רק שחורות,
הראתי לך את חצי הכוס...
|
בתוך צריח
יושב לו אדם
עם זקן ושפם
ובכלל, מדוגם
|
יש מעשים שלא עשיתי
ושקלתי מאוחר
לקיים
|
מה לו לירוק הזה
שבולט בין הלבן והאספלט
מוצץ עצמות החיים המתים
גאה בתמירותו הברושית
|
שוקולד הולך רק מריר
אבל אפשר לחסל בערמות
|
האישה המושלמת
חסרה
בדיוק בפינה ההיא
של האף הסולד
ואולי קצת בישבן
|
הייתי פעם ילד
את ילדה
אתמול שחזרנו רגע
|
בשעון הקטן שמחוג השניות בו שבק
מתפרקות מחשבות לא סבירות בעליל
שבחלום חשבתיהם מרתקות.
|
אין בך הגיון
לדעת
יש בך רגש
לקחת את שמגיע לך
|
הוא רק רצה לשמוע את קולה,
בקול המאפיין רק אותה,
לשמוע שעודנה "רק" חולה.
|
בטלוויזיה שידורים חוזרים
של סדרות מיותרות.
הילדים צועקים,
עסוקים בהקנטות
|
מתיזים על נייר
כתמים של ענני מחשבות
שעם אצבעות מקשרים
עד שיבשים
|
לב תועה ביער מוכר,
הכל נראה, אבל קצת מוזר,
זה אותו האיש ואותה אהבה,
אך הדרך אל האושר עודנה בבניה.
|
כשאני איתך,
נלחץ לקופסת גפרורים
קצת חם,
ואני בוער מבפנים.
|
מלקט עם פינצטה
לימונים קטנטנים
|
מתחת פנס רחוב
מכנס עשרות מעופפים
וגם אותך
|
רוקד איתך עם זאבים
את נופלת מפחד
וגם אני משקשק רגלים.
|
בתור ההבטחה
עמדתי בסבלנות לוחצת
ציפיתי לבואך
|
את מכירה כל תו
בקיטורים של הבוקר
דואגת שאמצע לכל היום
עיסוקים
|
צחקנו בסקס הראשון
בדקנו גבולות בשני
התווכחנו פוליטיקה
עד פשרה
ובחרנו ביחד
את הספה הכחולה
|
לא התחברתי היום,
כל היום הבטתי מהצד
בפרופיל הלא מחמיא שלי
נגעל מהיכולת הבלתי נדלת
להמשיך ולכתת בתלם
|
מילים,
עשרות מילים,
מרחקים עצומים עוברים,
בין קווי תקשורת מסובכים,
מפלסים דרך, בחרוזים,
מעבירים זרמים,
מחשבות,
מילים
|
כל המילים כבר נאמרו
כל המחשבות
הדעות, הסודות
|
אתם מדברים,
אין לי מושג על מה.
זה כל כך יפה
העולם שלכם,
שם,
במכונית האדומה
|
איש ירוק מעולם משושה,
היה מסתכל עלינו ותוהה...
|
מלחמה היא תפארת הכח
ניגוד אינטרסים קיצוני
תרבות חרבה תחת חרב
|
גנרל 5 כוכבים
באפליקצית קלפים
וחבורות של אנשים
חנונים
|
לא לרגלי עץ עבות
בין שורשים
לא אפר בים
בנימי דגים
|
המסע נדד בעליות
תאוותנות גופנית
גירוי חושני
כשירדנו בתזמון
אחד לרמה של השני
|
ענייך החומות
ירוקות עמוקות
|
שמתי לב שבעמקי תודעתי
מצאתי תמונה שלך איתי
ותהיתי למה פתאום
|
עלי השלכת
בצל פרח מלבלב
מזכירים לי
|
הר הגעש התרצה,
כבר לא נותר בו כוח,
עשן מתימר מהפסגה,
שושן מפויח נידף ברוח,
זכרון קפוא לאדמה חרוכה.
|
בחצי היום
לובש יעד, סגנון
עת יגיע ערב
אאגף בהצלחה
|
נר לרגליך
מבעירה תשוקותיך
לשד עצמותיך
עד אובדן חושים
|
שנים על שנים
בסבלנות למדתי
את הסבלנות
(אמר אהרון שבתאי)
|
רציתי לקנות לך ערדל
חשבתי איך נתמודד כשתגדל
|
מצב רוח
פיזר את הדפים,
נותרתי עם העט ביד,
ורסיסים של חרוזים...
|
על אדן חלון
מילים סופגות לחות בוקר
השארתי אותן כך
בליל
כשעצמתי עין לנדוד.
|
מילים מחליקות,
לא עומדות על לשוני
|
ריחפתי,
והעולם נראה נפלא,
נתקלתי בעננה שחורה,
לא ראיתי,
שלחתי את ידי למשש דרכי,
ואז נעלמה לי גם ראות האדמה,
|
בגרגור של חתול
תמתחי צווארך
ובנשיקה
אחתום ייחומך
ואלך
|
מכל עבר
צצים מדבקות
עם מסר תבוסתני
המעיד על ליקוי
של האבות
|
שיר הוא כמו ליטרת בשר
שצריכים לפלט
במחשבות
|
בואי נצעק
אחד על השניה
ברקע air
בשיר רגוע
כמו חוף ים
|
לשאוף פסק זמן
להרגיש קצת
זבוב על קיר
לתור קצת את העיר
|
פרח פלאים,
בכל יום ריח שונה,
מבט אחר ניבט מליבך,
לא מספיק להביט
בעלי הכותרת
וכבר,
אנו נעתקים.
|
שמתי לך נמשים,
שמוסיפים לך חינניות
משכתי קמטים במצח,
להדגיש את המחשבות
|
בניתי לך קן
בצמרת אלון,
תחת שמים
זרועי כוכבים,
בכל ליל אתכונן,
ליום בו נקנן,
שתי ציפורי שיר.
|
את הקול הנמכתי
באשנבי הזכרונות
עמוסי השיחות
ומעשי דורבנים וארנבות
|
בשעת חמין של שבת
שוטטנו ברחובות מחפשים
ניחוח ניכר מוכר
הלכנו חמישה
|
שניה לפני
אולי שתיים
הקשתי לוע בנק
לא הרחק משם
|
מה שהיה פעם פרח מוגן
קטום מונח בידך
שמוט עלי כותרת.
יבש הנחת אותו על השולחן
|
לצד בן דודי
לפני שנתיים
צוחקים סביב שולחן
ברקע סבא עושה סדר
|
הצליל של קולך
מרגיש כמו חיבוק
מפנק
|
בואי אחבק אותך מאחור,
אשק לצווארך,
אפנק את אוזנך,
ואז תגרגרי בפינוק..
|
ניצב ליבך מול ידי החמה,
מלטף ועוטף באהבה,
נזהר לא לפגוע ומחזיר בחזרה...
|
רואה את כל הדגים בזרם המכוניות
בולעים מים ושמחים שמצליחים לזוז מטר.
מוריד כמה אנשים שמתופפים בקצב על ההגה
נהנה מהפקק שנוצר בגלל כל הסקרנים
שנראה שזה הדבר הכי מעניין להם בחיים
|
מנסה לדחוף את הפינה
והיא זזה קצת.
נאלם
|
בים התכול
זיק של שאלות שטות
|
ברגליים יחפות
באישון הליל
נוקש על פסנתר
מילים שלא יכולתי לומר
|
שעון החול נשבר,
הזמן עומד מלכת,
רק העבודה מושכת,
מלחכת את הנפש.
|
את אוהבת כשהשמש
חודלת מלאיים
מתירה לבריזה לפזם
|
יש רכבות שמחכות
לגמר שיפוצים
יש שמתחילות לנסוע
ותקועות במחלפים
|
קצוות מפוצלים של תובנות.
הולך על אחת דקיקה
|
אחרים מבשלים בקדחתנות
להרגיע עצבנות
בפרץ יצירה
|
אתם יודעים
אי של הבנה
שלא נגמרת
גם כשלא נמצאים.
|
בסיום השיחה
אמא מחייכת
ליאן מרוצה
בידה אוחזת
סוס נדנדה
|
נוף ילדותי
בעיר נווה המדבר
המנוקה תמיד
מהאבק השואף
|
יוצא מהמקלחת
הביל ורועד
רץ לעבר המיטה
|
אל הארכיון האישי (25 יצירות מאורכבות)
|
|
שלושה כושים
נכנסים
לקרמטוריום...
פיני גרשון,
מתחיל בדיחה! |
|
