|
חילזון שבור
 
בהיתי בה הולכת על החול, העקבות הרכות שלה נחרטו בחול וכעבור
שניות ספורות החול טישטש אותן כאילו לא צעדה שם מעולם.
לפתע התיישבה על החול, שיערותיה הארוכות התנופפו ברוח והיא
הניחה את ראשה בין רגליה. היא מתמזגת עם האופק בצורה כ"כ
מושלמת, חשבתי לעצמי.
|
כשהלכת, למה לא קראת לי?
היית אומר לי בואי איתי.
|
כשעזבת אותי נפלתי מההר
עזבת את ידי וראית איך גופי נחבל מן האבנים וכולי מכוסה דם
שוכבת שם ממררת בבכי.
|
היא הייתה לבד,
בלי אף אחד,
הם אמרו שהיא שונה,
שונה מכולם.
אבל לה לא היה אכפת, היא רצתה להיות עצמה.
|
הייתי רוצה להיות אשתו של אלוהים.
להכיר את כל המלאכים.
|
היא קשרה חוט דק סביב אצבעה,
מתחה ומתחה
ירדה דמעה ועוד דמעה.
|
אנשים מרכיני ראש מתבוננים שעות בבד השחור של בגדיהם.
הכאב מטריף, הכאב הוא הסם הכי מסוכן שיש.
הכאב גרם לו לאבד את כיוונו, לא לפתור את בעיותיו, לשים קץ
לחיו.
הכאב השתלט על גופו, על נשמתו הורה לו מה לעשות.
|
כשהיא בוכה עיניה בוערות כמו שריפה.
דימעותיה זולגות על פניה ומתקשות כשעווה רותחת, והיא צורחת
מכאב.
|
היא כ"כ יפה, ככה חשבת,
עינייה החתוליות והכחולות,
שפתייה האדומות והנוגות,
גופה הרזה והחטוב,
עורה החלק והשזוף,
|
ככה איבדנו אותך ברגע אחד
אתה החלטת להחזיר את חייך
יותר לא נוכל להביט בפניך
לא נשמע יותר את קולך
לא תוכיח יותר את כישרונך
וכל מה שנותר לנו לעשות הוא לבכות, והדמעות זולגות.
|
הדממה גורמת למחשבות לצרוח ולרצוח.
|
|
|
אני משקרת ברגע
זה.
אחת. שקרנית
כרונית. |
|
