|
הוא היה איש של גשם כך ראו בעיניו
נוגה כמו שלכת, עמוק כמו הסתיו
|
מנסה לקום לברוח מאורה המסנוור,
אוהב אותה, כואב אותה, רוצה להשתחרר
|
"על הכרית שהייתה כרית של דמעות, את שוכבת עכשיו שיערותייך
פזורות"
|
|
|
פעם היה חזיר
שירה בערבים
מאבו כביר.
אחר כך חזר
לביתו
ואינס עד מכאוב
את ביתו.
מיונז וחרדל אז
לקח
ומרחם על הכלי
המנופח.
ואז עם צילצל
פילונים
סיים את השיר
המדהים. |
|
