[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה








דניאל גלוזשטיין

אל היוצרים המוערכים על ידי דניאל גלוזשטייןאל היוצרים המעריכים את דניאל גלוזשטיין
שירבוטים!




לרשימת יצירות הסיפור קצר החדשות
הוא התעורר במקום בו הוא היה מתעורר במשך 5 שנותיו האחרונות.
ביתו לא בדיוק דמה למשהו שאזרח מהשורה היה יכול לקרוא לו בית,
אבל האמת שהוא התרגל אליו.
בכלל הוא היה אדם שניכן ביכולת לראות תמיד את הכוס המלאה, וגם
ביתו שלו היה בעיניו לאחוזה מפוארת.


לרשימת יצירות השירה החדשות
אכזבה
התקווה הפכה למכאוב,
הנשמה מכבידה עלי כמו אבן,
עייפתי מלאהוב.

הרהור
ואז כאשר שוקעת השמש,
אני עומד ערום,
שטוף מי נחלים טהורים,
מסתכל מהצד, מנותק, מיוחד...
וגדול ממני רק אלוקים.

ביקורת
בתוך בועה,
בתוך צבעים מגוונים,
מתחת לחיבוקים והבשמים,
פני אדם לנצח חתומים.

פוליטית
העם שלי עיוור,
הוא איבד דרכו
בחשכה.
ואני במאור עיניי קורא,
ומקווה שתבוא מהפכה.

כמיהה
ימים, נחלים והרים
מפרידים בין שנינו.
אני לא יודע את שמה,
אבל אפילו דרך המרחק העצום
אני יכול להריח את ריח יופייה.

כמיהה
והנה אני מחלון ביתי
משקיף אל הרי הציון
ונבואה אל אוזני מחלחלת
כמו חשק אדם לגלי הים
ולרשרוש עלים צימאון.

הרהור
אותה כוסית, אותו מפגש
שאנו בתוקף מבטלים,
בצאת החושך, רחוקים מעיניהם של אחרים
אחר אותם דברים ודיבורים אנחנו נגררים.

תחושתי
רבות דרכי מאלו
ודמיוני רחב אין ספור

ביקורת
מעל העננים, במרומי מרום,
הבורא יושב ומסתכל, על יצירתו
מהמקום
השקט, הדומם והנעים
את אמונתם של הנבראים רוכש

ייסורים
והנה הזריחה
הרוח דופקת בחלון
וירדה עלי רוח רעה,
והקפה דבוק בלשון.

ייסורים
נפשי הפצוע
שרה מתוך אהבה
אך כמה כואב שאת איתי לא תשירי...
כי את טובה ויפה

פוליטית
אני הוא דור שלישי של זאבים
אני שייך לניצולי הציד.
היום לצידי עומדים כלבים,
האוכלים מידו של אדם
המחייך ממסכת פורים,
בידו שניה רובה,
והוא לבוש במגפיים.

ייסורים
אך הנה שוב קודרים השמים
הגשם יורד האפור משתלב עם אדום
והברק מבזיק בעיניים,
הרוח שוב זרועותיה שולחת
אנחנו כאן חברים,
עד כמה כואב!
אנחנו על האדמה המובטחת.

הרהור
אני אבחר את דרכי
בין מילים ושורות
ואטבע בתוך יין נושן
של רגעי תהילה מדומה.

שכול
והינה הלכתה
עזבת אל המרחקים,
ואני אזכור אותך,
אזכור עם החיוך על הפנים.

תחושתי
המילים בראשי הן כמו סערה
בארץ נידחת,
המילים בראשי רוצות לצאת
אל הדף הלבן.

אכזבה
רציתי לקבל ממך אהבה,
ידעתי שאת מיוחדת.
לפגוש יחד את הזריחה
ולישון יחד על שפת הכנרת.

יין בצבע ארגמן שוטף
את גופי,
חודר לעומקי התודעה
ומרווה נשמתי.

יחסים
כאשר העולם מסביבי גדל עד מאוד
רק משהו אחד מחזיר אותי לגדולות
והמשהו הזה משפחתי.

טבע
על גדות הנחל,
במימד של זמן בלתי סופי
השקט
צליל זרימה הפותח שסתומי נפשי

ביקורת
היינו שיכורים במשך דורות,
נרדמנו עם יין
וקמנו בבוקר עם המילים הקסומות,
שפתינו לחשו חרישית: ירושלים

הרהור
נפלתי קרבן למציאות
מתחדשת.
נולדתי לאחר הזריחה.
רוח אתמול לאוזני לוחשת
ולא נותנת לי מנוחה.

הלל
צבא גברים על גופך מגונן,
כמה שגזרתך יפה,
אך אם תשמיני
אני לא אתלונן.

אכזבה
בתוך זיכרון של בלבול,
תחושה של תמימות מחודשת,
נפערים שמי המבול,
ויד חונקת את דרכה אל גרוני מגששת.




סלוגן?...

זה סוג של אוכל?


תרומה לבמה





יוצר מס' 59030. בבמה מאז 20/2/06 10:54

האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות לדניאל גלוזשטיין
© 1998-2020 זכויות שמורות לבמה חדשה