|
דניאל בוצר,ישראלי מלידה, שזה אומר משנת 1982.
סקיצה של בן אדם
קווי מתאר של אופי
שרבוטים של אישיות
"אם בעולם שלם זכית
אבל איבדת עצמך
רק בנזר של קוצים זכית
וזהו שכר של עמלך"
פר גינט
אני מוצא ציפור שיר על האדמה
פצועה ואינה רוצה לשיר
ליבי נצבט אליה
בזמן שעינה מתבוננת בעיני
אספתיה אל ביתי
|
מה יש לה לחפש
ליד אבן כמוני קשה
ומה יש לה בעד
שהחליטה היא ככה
|
בסן פרנסיסקו כריתי זהב
שם הייתה חבורה משונה, ערב רב
זה פרט על כינור בבהונות הרגליים
זה רקד ריקודי ספרד על הברכיים
השלישי כתב חרוזי שירים
כשהוא תוקע במוחו מסמרים
|
הכוכבים
עלייך זורחים
הרוח שקטה
בין צמרות העצים
|
שיסתכלו האנשים
בעיניים גבוהות
אני ודגלי
נמשיך לצעוד
|
אשתי היפה
היא אישה נינוחה
לא מתלוננת
ואינה בוכה
|
רק במוות נפתרים מהחיים
ואת המוות אנחנו מאמצים
|
זורם אל האסלה
מוריד גם את המים
ניקוי פנימי עם הזריחה
|
ביום שבו אלוהים נפטר
השמיים הפכו שחורים
ילדים הפסיקו לגדול
נבלו כל הצמחים
הזמן עצר
|
בלילה,
כשהצד ההומני של המוח
עובד שעות נוספות
אני עוצם עיניי
וחושב עלייך
|
שורף את הכאב
בטיפה המרה ועשן
את בגדת
את כבר לא כאן
והלב כבר לא מעניין
אף אחד
האהבה נרצחה
בידי המזומן
היום כבר אין אנשים קטנים
כל אחד מיוחד
|
מפחד להיכנס
לא רוצה לדעת הכל
מי שמבקר שם
יכול גם ליפול
|
הנה אני
מתרפק על הבר
עשה בי מה תרצה
ברמן יקר
עזור לי לשכוח את כל הצרות
היום אני באתי לשתות
|
ואם אהבה מחפשים
אצלי אותה מוצאים
וגם חיבוקים וחושים
אני מביא פינוקים
ואם ביטחון עצמי רוצים
אז רק מבקשים
|
אולי תשקלי
תשבי, תחשבי
בסוף עוד תרצי לחזור אליי
|
כאב שלי יקר
רק רציתי להגיד תודה
אין לי עוד חבר כמותך
|
גם אני, אני נחל
לא נחל מיוחד או חכם
אבל דרך אחד אני יודע
שכל הנחלים זורמים אל הים
|
עם כל הכבוד לשמש
לא עוזר לי לי שהיא זורחת
ועם כל הכבוד לכוכבים
משאלה עוד לא התגשמה
|
כשתלכי מפה
כשתלכי מפה תקחי
את התקופה שעברה
|
אולי שיר אשיר לך
שיר פשוט עם מלודיה יפה
לא יכול לחייך
כשאת עצובה
ואולי זה נשמע
קצת מופרך
אבל גם עצובה
אני אוהב אותך
|
כשאתה לבד
אתה יכול לשמוע דברים שלא אמרת
כשאתה לבד
אתה יכול לצעוק על מי שלא צעקת
|
אני הוא הליצן
העמדת פנים של בן אדם
|
זו השוכבת עם הגב אליי
היא לא רוצה לדבר
ביני לביני
כמו כלב עיוור
מחפש את הפתח
שבינינו יחבר
|
זה לא טוב
כשטוב לי
אותי זה מדאיג
אולי זה סוף הדרך
|
לא תצליחו לתפוס אותי
זה המשחק שלי
ובגדול
|
מתאמץ להרפות
לשחרר את המחשבות
אבל זה לא פשוט
|
כשאני טועם את שפתייך
סוסים דוהרים בליבי
דמי רודף את עצמו
כמו מרוץ מעגלים
|
פשרה ועוד אחת
את דרכי קצת מאבד
אותי אני יכול
אותך אני פוחד
|
חבל שאי אפשר
להלך על עננים
ולהשקיף שם מלמעלה
על כל העניינים
|
המילים היום
לא אומרות מהום
מפחדות הן, ערומות
כמו כולם
יתומות המילים
יתומה המנגינה
כי הלך לו
מי שידע לחבר אותן
|
צלצול בדלת
מי זה בא?
אני חזרתי אלייך
|
קם לפני זריחה
הולך לישון אחרי שקיעה
הנובלס בפה
עוד לפני הקפה
מוציא את הצאן
ואין לי רצון
אני קאוובוי ישראלי
|
ואני שואל,
איזה מין חיים אלה?
ומקלל
את צחוק הגורל
|
במקום הכי אפור בעולם
מצאתי בית קפה קטן
מקום ממלא כל נפש בודדה
מקום שמלא בחום ובאהבה
חבורה של חברים פוצחים בשירה
שרים במי אמור עם גיטרה נוגה
|
כשאת כועסת
אני מתקפל
אני אף פעם לא כועס
|
החיוכים הם נדירים
ואין עזרה לאחרים
ואם תצרח
איש לא יסתובב
שם כלב ואדם
אינם שונים כל כך אמנם
אבל בכל זאת "שם" קיים
|
היה יכול להיות לי הכל
לו רק המחשבה
על כל ה"לא" הזה
שמדיר ממני שינה
|
יש שקט של מכוניות
ויש שקט של צרצרים
|
תמונה אחת
שווה אלף מילים
מילה אחת
שווה אלף צלילים
צליל אחד
שווה אלף שתיקות
|
מסתכל בעיניים שלך
איך הפלת אותי בפח
עשית לי טריק מלוכלך
כל-כך
|
יש אנשים שאף פעם לא הבנתי איך הכול על הזין שלהם, אבל אז
הבנתי שאלה הם האימפוטנטים.
יש אנשים שממש ממש קצת על הזין שלהם והם גם בדרך כלל אנשים בלי
ביצים.
|
לפעמים אני מצליח.
לפעמים אני מצליח לפתוח חלון,זה לא קל לי, וזה לא קל לי כי אני
פחדן
|
והם קוראים לי הקוסם
עושה הנפלאות והניסים
ואני לא מבין מה הם רוצים
אני בסך הכל...
|
וכשתלכי מפה תקחי
את התקופה שעברה
וכשתלכי מפה תקחי גם
את התקווה את האהבה
|
אל הארכיון האישי (2 יצירות מאורכבות)
|
|
תראי ציפור
ביל קלינטון
מנסה לרכך
את עונש הרדיוס
שקבל מהילרי |
|
