|
מעולם לא כתבתי, עד שיום אחד פשוט הכל יצא.
אני לא חושב שיש לי סגנון מסויים, מה שיוצא -
יוצא....
אני עובד קשה על הגימור של היצירות שלי.
מושפע בעיקר מאמא שלי שגם היא סופרת.
תקראו... תגיבו!
"ראינו כבר ימים טובים מאלו", אמר ונאנח. היא ישבה מקופלת,
שקועה עמוק בפוף שעמד מיותם במרכז החדר, על פניה ארשת הבנה עם
קמצוץ של רחמים. "אל תתני לי את המבט הזה" אמר בעודו קם לעבר
הדלת "אני לא חושב שצריך לרחם עליי. אני הולך לעשות קפה, את
רוצה?"
|
בוקר. יוצא אל המכונית. סוגר אחריו את דלת הכניסה ולוקח נשימה
עמוקה - אויר הבוקר הצלול חודר לגופו, הראות מתמלאות בהתרגשות
הבוקר, מפיחות חיים בגוף המתעורר. נכנס למכונית, מניע. לחיצה
על דוושה והמכונה פולטת אנחה של התעוררות. גם למכוניות קשה
לקום בבוקר.
|
הוא ישב כפוף בבית קפה קטן ברמת השרון, מהרהר בבוקר שהיה לו.
מזמן לא כתב. תכנן את הבוקר לפרטי פרטים. הסתכל בתינוק שישב
מולו - קטן, חייכן, לועס פיסת מזון בשיניים הזעירות בפה
המתפתח. פלא החיים במלוא גדולתו ישוב על ברכי אימו בבית קפה.
|
חלון של מטוס. חלון לעולם אחר.
|
היא יושבת בחדרה על המיטה, בוהה באור החלוש המזדחל לאיטו לתוך
החדר מבעד לחלון הזכוכית המלוכלך, כבר ימים שלא ישנה. לא יכולה
לנתק את עצמה מן המחשבות, הכל לא הולך.
|
|
|
כל הזין
בניווטים.
משה רבנו. |
|
