|
אז שני דברים שאמרו עליי,כי יותר מזה כבר נראה לי
מוגזם,
1."את מקרה טראגי של נפש של אמן"
2.חבר פעם כתב לי על דף גדול שורה מתוך השיר
פלורנטין של אהוד בנאי - "יש לה פה גדול והלב הרבה
יותר"
ואלו בעצם הדברים שמשקפים אותי,והשאר בשירים.
דניאל בן הרוש,בת 25 ,יושבת במקום הכי נמוך בעולם
ושואפת להגיע למרומים..
אל תצעקי
אף אחד לא ישמע אותך
|
אמא שלי,
אשה אריה.
עד מתי אסבול את שאגותייך
|
רק אתמול
יכולתי לומר לך עולם
בשתיקה.
|
אל תעלבי מכל מה שנכתב
הכל בדיה
זה לא אני המצאתי
|
השיר מתנגן
והמרחק ביננו
שלא היה קיים מלכתחילה
מצטמצם.
|
מבקשת כבר להתמוטט
אל תוך מיטה גדולה
לישון אל תוך החושך
ואיש לא לצידי
|
חושך מכסה את השמיים
מדמם עליי עכשיו
|
צעקה מתוך גרוני
חומקת את תוך קור אפל
|
עכשיו כך,
כל כולך
לאט,
כמו טיפה על החלון
ביום של גשם
|
שם יש כסא
ואני עליו יושבת
ואיש אינו בא לברך
|
מתנדנדת
השן בפה
דם
על השמלה הצהובה שלי
|
הזמר תמיד רעב
ואני
משתגעת
|
טיפות ממני זולגות
אל עינייך
ואת מלטפת אותי
|
עינייך דומעות
ואני בורחת מכאן
|
אני רוצה אותך עדיין
אבא שלי
|
הקול שלך,
כמו זכוכית שנשברת.
|
את לילותיי אני מחלקת
בינך לבין אבי
|
|
כדור הארץ נופל
כל הזמן לתוך
השמש, ומחטיא.
בגלל זה אנחנו
חיים. אז תסתמו
את הפה.
חרגול סותם את
פיות חבריו
לקבוצה המלינים
על היותו
דריבליסט מניאק
שלא מוסר וכל
הזמן מחטיא |
|