|
אבא שלי רצה בן. הוא אפילו תכנן כבר איך הוא ייקרא
לי- אלון. הוא חלם על איך הוא ייקח אותי למשחקי
כדורגל כל שבת- מכבי נתניה היא הקבוצה האהובה עליו,
אם זה מעניין אותכם. אמא שלי דווקא רצתה בת נוספת-
בת נוספת שתוכל להלביש בשמלות ורודות, ולעשות לה
צמות- למרות שאמא שלי אף פעם לא הצטיינה בכך.
אבל אני, יצאתי קונפליקט. באמת שלא התכוונתי לזה, זו
כנראה הייתה חלוקת תאים לא נכונה ברחם או משהו כזה,
אני לא בטוחה. אבל הנה אני, קונפליקט, נושמת וחיה.
לא משתגעת על מכבי נתניה או כדורגל בכלל, והפעם
האחרונה שלבשתי שמלה הייתה בבת-מצווה שלי, וגם אז
היא הייתה לבנה והיו חייבים להכריח אותי להלביש
אותה.
אתם חייבים להבין, לא עשיתי את זה בכוונה. אבל יצא
שאני קונפילקט. ומכורח ביותי קונפליקט, אני
בקונפליקט עם הסביבה, עם עצמי, עם הכלב של השכנים
והעציץ שבכניסה לבית. אני קונפליקט, וזה הופך אותי
לשונה, אבל מה האופציה השנייה? להיות נורמלית? הרי
בעולם יש מספיק אנשים כאלה, יותר מדי.
"בדיוק. הירח בחוץ. הבטחת שתביא לי את הירח במתנה, ואני רוצה
אותו". ירון חשב בהתחלה שהיא מתבדחת, אבל עד מהרה גילה את
טעותו.
|
ואני,
ראיתי אותו,
מנגן בקרן הרחוב,
מנגן זכרונות רחוקים,
אהבות, שיש רק
בסרטים שחור-לבן,
רגשות צבעוניים,
ותקופות שהיו וחלפו ללא שוב.
|
ומדי פעם,
כשאף אחד לא שם לב,
אני בוחרת לי נשמה יד שנייה,
באופן אקראי,
מוציאה אותה מהקופסה,
ומחליפה את הנשמה סוג ב' שלי בה.
|
אחד מי יודע?
אחד אני יודעת.
אחד הוא מספר השנים שחייתי,
לפני שנדרסתי למוות.
יהי זכרי ברוך.
|
שלגייה שוכבת בארון,
ומחכה לאהובה הנסיך,
שיבוא וינשק אותה,
וייקח אותה לסוף הטוב.
|
ומה אם אנחנו בכלל לא קיימים,
אלא בדימיונו של ילד רך,
|
הסנה הבוער,
נמצא אצלי.
הוא משמש עבורי
כתחליף לחשמל.
ניתקו אותי לפני חודש,
כי לא היה לי כסף לשלם.
קניתי אותו בחנות יד שנייה,
ב-15 ש"ח.
ממש מציאה.
|
|
|
"אני בתור!"
המשפט שהתחיל את
הכל.
צפרדע פיחושית
לא מבינה למה. |
|
