|
סתם ספורטאי מדוכדך שאוהב שירה
אל תתני לי לכבוש אותך, כי אמליח אדמתך בדמעות
אל תתני לי להיכנס בשערייך או לעבור את החומות
אל תעזבי את הכידון, שפכי זפת רותחת על ראשי
כשאדפוק על דלתותייך כי את כל שרצתה נפשי
|
בניתי לך ארמון בחול
כשהתנצחנו על שפת הים
החיוך שלך מחיק כחוף
והמטיילים הם כמו צייר
|
את מיטה,
נושאת את חלומותיי ללא יודעין
חלומות להיקבר בין השמיכות והסדינים
תהי מיטה, תהי לי יעד מבטחים
תהי לי מקלט ביער מטווחים
|
אבל הם לא יוצאים
גם כשהדלת כבר פתוחה
לדחוף אותם לאוזניכם
זה לא מרגיש כמו הצלחה
|
תמונה ישנה על הקיר מזכירה לי שהייתי פעם ילד
תחושה מוזרה עלתה בי כאילו התמונה פתחה לה דלת
אני מגלה לאחרונה שהכול אצלי מודחק
שכשאני קובר דבר מה באדמה הוא עדיין שם, אינו נמחק
|
צחוק הגורל מכה והאירוניה מדכאת
מלקט את רסיסיי כשהשובר עוד מרקד
מצד שני זה בגללי ונטייתי להתנפץ
מאיימת כי רסיסיי כבר לא יוכלו להתקבץ
|
אני יכול לצאת, לתפוס מרחק
לפגוע להיפגע ולמחול
אבל לא משנה לאן אברח,
אני נולדתי להיות כחול
|
במציאות הבודדה שלי החלומות הפכו מקלט
אני מנסה להירדם רק כדי להיעלם קיבינמט
שאהיה זה שנמלט מהחיים, מהשגרה
ההישגים שלי הם כלא, מת לנפץ את התקרה
|
הספק נהפך למצבי הקיומי ולפעמים יש הפסקות
אז אני כותב כי אני כבר לא בטוח איך לבכות
השנים שנתתי לספורט מושכות קדימה
והשאר מורה לי לעצור
|
כוח רצוני התערער
ובעברי נהגתי למהר
עם ניסיונותיי להשתפר
ככל שהייתי מסוגל
|
עול השנים עודו נוכח
הוא לא נשכח לא התבטל
דממה צחיחה מתוך שמיכה
כותב צרחה ומתעטף
|
האדישות חוותה מרגוע המגן שלי סדוק
המציאות נתנה לי פרס ובשברים אני עסוק
אסור להיכנע לשפל בדיוק באה גאות
ונדמה שאני בשל לחוות שוב חוסר וודאות
|
נהגי האוטובוס שזרם האנשים הכהה את לבבותיהם
מסתכלים בך כעוד משב אוויר העובר במושביהם
ואיך אפשר להאשימם, הם חוו את כל הרע והטוב שהיה לנוסעי
התחבורה הציבורית בישראל להציע,
הם שמעו תודה ושמעו יא בן זונה
|
הכלובים שבניתי לעצמי כדי להגן
על אני כבר לא יודע מה וזה נוגה
כלובים שבניתי כדי להגן
על עצמי מהעולם או ההפך המושלם
|
השיר השלישי והאחרון לבינתיים בסאגת הקיטש ופרפרים
נגררתי לאורכך כרכב לשורות פנסי הלילה
כי הדרך היחידה שיש בה אור היא את
|
חיי במאבק תמידי מול יצר טורדני
וזה אני שמתמודד מול איתנים
אורב במים כמו תנין
ומחכה לגרור לשפל מוסרי
|
הסאגה נגמרה,
סגרתי תגולל על הסיפור שלא היה נראָה שיגמר
וזה לטובה
כי העתיד האבוד שהצגת בפניי בכל פגישה היה כלא
|
העמידה במשברים
הפכה זחילה בין השברים
המלאכים עודם שרים
לצליל תסיסה של השמרים
|
ואדמת הכורכר שעליה עומד ביתי
האדמה הרכה קשה הזו
מבהירה לי שהתגעגעתי הביתה
ואבי, האדם שעליו עומד ביתי
|
שוב לסוף טוב ליבי ציפה, נתתי דרור למחשבות
ולא כבלתי לרצפה מה שגרם לי לקוות
וכך ציפיתי לקרבות שלא ידעתי שאבודים
לפחות בינתיים עוד לא הפסדתי ושמרתי על כבודי
|
מלא מילים שכבר איבדתי אחיזה בהן
נכנס אל הפתקים ואני חש שאני זר בהם
פיסות תודעתי שפיזרתי בדרך
חומקות לי בין האצבעות
|
מולדת נעולת סנדלים
המכוסה באנשים כפי שהכורסא הישנה שבחדרי מכוסה בריפוד ירוק
הריפוד נושא עמו את כל נעוריי, ספוג דמעות וצלילי צחוק
והחדר, כל אותן משיכות הצבע שעליהן אבי עמל זמן כה רב
|
שיט, איזה זין
חשבתי שהבנתי שצריך להתבגר בפעם השנייה
אבל מסתבר שלהתבגרות הראשונה יש יתרונות
שהאדישות שסיגלתי מכילה גם פתרונות
|
השמש מחייכת הענן שוחה בשמיים
רק אני שוחה בתוך השכול
כולם רואים בי ים מבריק מלא במים
רק אני רואה שנועדתי להיות כחול
|
טינדר מטשטש לי את הכלום
מחבק ת׳אשליה שמעמיס מעל הרגש האטום
מעל הכלום מעל הכלום
כאילו שנלחם כדי לצאת מתוך הכלוב
|
המציאות הזו היא רעל
התודעה מסתירה ת׳נוגדן
יש לי חרדה משיחות טלפון
אז איך צהל עשה אותי מוקדן
|
אני נשלף ליום חדש מהמיטה
כמו תינוק הנשלף מתוך הרחם
והשמיכה החמה והמבורכת שעוטפת את גופי
לעומת רצפת השיש הקרה ומכשירי המתכת של הרופאים
|
למרות שנגמר ברע עצוב שאין לך מושג
שהצלת אותי מהתחתית של ה-לבד
משכת אותי החוצה והחזרת אותי לחיים
ובאשר לזה שאנ-לא עצוב, לזה את אחראית
|
מדהים איך רגשות נהפכים לרסיסים של זיכרונות
ואיך רעבוני אלייך התחלף בצביעתך כפסל ריק של עקרונות
נאחזתי בהוייתך כחבל הצלה שלא ידעתי שצריך
סחבת אותי מבעד לשגרה במין שגשוג מדהים
|
חשבתי שזה נגמר בפעם הקודמת שהתבגרתי
ושאני יכול סוף סוף לנוח
אבל התאכזבתי לגלות שעלי דפנה נובלים
תחושת הניצחון הזו שהתחפרה בי
|
אני חווה את רגשותיי מבעד לשמיכה עבה
הם רעשו וגעשו אבל רק קול קטן עבר
אני מתארגן וכשאני יוצא אני עדיין מכוסה שם במיטה
הם מנסים להעיר אותי אבל אני ישן בעמידה
|
לפעמים כל כך קשה לנשום
רצת מבעד להמון
ועכשיו אתה עוצר
ולא מבין לאן הגעת
|
מה שהבנתי לא שקע והוא נכנס בי כמו מכה
ולא הכנתי את הקב הרי חיפשתי את הקל
אז החכה שלי חיכתה בהדחקה של העובדה
שאין בקצה פיתיון ולא השחזתי את חודה
|
לפחות אני נועדתי לכתוב שירים יפים על אהבות נכזבות
יש יתרונות בלשאת גורל עגום של אדם פגום
הרי ידוע שאשנא את המרכז אבל אוהב את הקצוות
ולכן גורלי כמאהב ונאהב סתום - כבר ממזמן חתום
|
המחלות שלי הן בגוף אבל הראש שלי נקי
אז אמשיך לפרוץ דרכי ולדפוק ת׳ראש בקיר
זה לא תקין שאני רועד כשהמזג כה חם
מוחי נשרף וגופי משתמש בו כפחם
|
מטוס נייר
מכוון למטרות ומתקפל
עושה חצי דרך ומכל משב עובר
נופל
|
מסע החיפושים שלי תפל
כי גם כשהושגו כל יעדיי אני סובל
ומתפלל לישועה מתוך גן עדן
אין לי רסן, אין בושה
|
כמה שמצאתי בעצמי יש עוד המון מה לחפש
שנים אני מעביר בהבנת המראה
ואולי זה עלה לי בהבנת העולם שגם הוא מתבוסס
בהבנת עצמו בדיוק כמותי
|
השמש מחייכת הענן שוחה בשמיים
רק אני שוחה בתוך השכול
כולם רואים בי ים מבריק מלא במים
רק אני רואה שנועדתי להיות כחול
|
נורות ציפייתי מהבהבות במחשבה
שידלקו כאות הישג על הפחד שכבה
והלחץ שגווע תבע את ניצחוני
אך הדבר עודו נחווה כסחף דמיוני
|
בלי קשר לשיר למישהו יש רעיון איך אני יכול להתפרסם דרך הכתיבה
שלי מעבר לאתר הזה? יש בכלל מקום לאינטראקציה מהסוג הזה עם
הקהל פה או שמדובר בטאבו?
|
עוד תקופת משבר אני עובר ובקלות
זה יגמר אבל זוכר שאני אשאר חלול
אני חלוק בין מטרות לבין רצון להתבטל
והכתיבה מעציבה אז אין רצון להתבטא
|
עוד טלטלה בספינתי, אתמול פגשתי בחורה
הריקנות היא חילחלה באוטובוס בחזרה
היא הייתה הפוגה ברוכה בהיותה אשת שיחה,
הליכה לשם בריחה יחדיו בשביל המבוכה,
|
שיר שנכתב לתחרות "מילה במקום" אבל לא נכנס מכיוון שהעיר
המעפנה שלי לא לקחה חלק בתחרות הזו
השיר מדבר על הדרך שאני מרגיש שעשיתי בשנתיים האחרונות, מה
שהולם מאוד את העובדה שהחלטתי לחזור לפרסם באתר לאחר כשנתיים
של הפסקה
|
מה קרה לעקרונות שקברתי שש מטר מטה
תחת מספיק שכבות של ציניות בכדי לאבד עצמי תחתן
עד שלא נותרה בי טיפה של אמיתה
והאמת שהאמת איבדה חשיבותה
אני אומר כשאני נלחם על אומנויות בגסיסתן
|
אני רואה שלא רואים את הטיזרים ביצירות שלי או שלא מאשרים אותן
אז אם גם ככה זה רק לעיניי עורכי האתר רציתי לומר תודה רבה
שאישרתם את הדפיוצר שלי והשקעתם כדי להעיף מבט במה
שכתבתי🤗🤗🤗 פלטפורמה מהממת
|
אנו לא נוכל לשוט על פני המים הכהים
כי אני תמיד חייב לצלול לעומקים
אומנם אם לא אהיה פשוט אז לא תהי
אבל אני מעדיף לרדת לשורש העניין
מאשר לשתול פרחים ריקים
|
כולי קיטש ופרפרים הגזרה שלי ייחסתי
מאבדת מתוקפה כחרב קרב מפלסטיק
תפסתי קצת באיחור מה לעזאזל את
אך כשנפל האסימון הוא צלצל כזרם די רם
|
קצת אבדתי, אתמול ראיתי שביל
היום אני רואה רק אבנים מסודרות על הרצפה
בשביל להפסיק לחוש זרות כזו
בחרתי משימה
|
אני חיי בראש קטן, נסיעותיי איבדו תוכלת
בגלל המקלות בגלגלים שהתודעה שבו דוחפת
וגם ככה השבילים שבדרכי עקלקלים
ולא הצלחתי להחלים מבלי לצאת מהכלים
|
רצף כשלונותיי נהיה מתיש ולהחיש רגליי אל מול שתפי היאוש נהיה
קשה
איני יכול להמשיך להשריש שארגיש טוב כשכל פעם החשש שלי מתאושש
ואני בקושי מתאושש ונאבק בשיניי על לתחזק תקווה לעתיד מוצלח
אבל המשא מצטבר והמסע מסתבר כתקוות שווא שאני מוכרח
|
|
|
-אבאש'ך
ערומקו?
-כן. אז?
-לא יודע, תתקשר
לריקי לייק.
שמעתי שהיא עושה
ספיישל על זה.
אפרוח ורוד
ואמנון ז'קונט,
בעוד דו שיח
צהוב וחסר
משמעות. |
|
