|
בשנת 1994 הוציא לאור בהוצאה עצמית ספר שירים בשם
"בחותם האצילות" ועתה עורך ספר שירים נוסף וכן ספר
פרוזה.
זה הטרנד היא לחשה לחברתה מבעד לוילון ההלבשה.אותי לא יתפסו לא
מוכנה בפיגוע הבא באוטובוס או בתחנה.
|
חתומה בחותם האצילות,
כפרי בשל של שיקול דעת.
הרהור שאינו מדעת,
נכבש במקח רגשות.
|
הביטי, עוד מספר דקות נפרד,
אשתדל להסתיר את הדמעה.
אהבנו קודם, מזה מה שרד?
|
והם עומדים בתורם בדממה, נפשם שקטה ושלמה. עומדים, שורה
ארוכה כמו בתור לקניית מינוי לברכה.
|
חנקת אותי לצילו של גילגול
בעודי שבוי באזיקי רוח, חלול.
במסווה של אין שחר
|
חופייך קוצפים בלובן,
וצדפיי נמים בחביונם,
הלילה הטיל כוכביו.
יללת התנים הרחוקה
|
סימטאותיה האפלוליות,
הותירו אחריהן שובל קסום
מצלילי הבזוקי,
וקלילות הסירטקי
|
אומן הנישען
בקצוותיו של
אלוהים
|
מי ירקח בשמים לחיכך,
ומי ינעים עיתותייך.
מי ישיר את שירייך,
מבעד לצמתך
|
כה צבעונית הינך,
אודם שפתייך,
כחול שיערך,
צחור שינייך וזוהר שערך
ולי חולשה לצבע
כחולשה לטבע.
|
לא הולכת בתלם,
נפרמת מחוטי
חלום אימי
שהתרסק לרסיסים.
|
ראה שם מעבר לגדר,
מוטלת קסדת הגיבור.
יד קטועה, דם קרוש
|
זרוע הנכרתת
מתוך חלום,
כואבת ושותתת
מעוד חלום.
|
מה יפית יפתי.
לא תשבע עיני
מראות יופייך תמתי.
לא תגרע מבטי
מראותך.
אוהב אותך שפע מים,
כריבוא כוכבים בשמים.
|
לקראת הקונצרט באולם
ז'אן מרטינון הסולן.
קונצ'רטו לצ'לו ולתזמורת,
רגעים רופפים מקטעי מסורת.
רומיאו ויוליה, אגדה ומציאות.
|
עכשיו חצות בעיר,
ואת מתחילה לרקוד
את המחול שלך
בצעדים כושלים
|
לגמנו ספל קפה
בבית התה.
בבית הסנדוויץ
פרסנו פת אהבה,
בנשיקה ראשונה
לפני ההצגה השנייה.
|
עורב פרש כנפיו
ודאה אל סופו.
וצילו צנח ונח.
|
עכשיו שעשן הסיגריה
נטש אותה,
אפשר היה להבחין בחיוכה הכובש
אפשר היה לשמוע את צחוקה הגועש.
|
נערמו לפניי דפי יופייך
כמו ניבחנו בחופן ידי.
|
צלם אותי, צלם
נשית.
כנימפת הים,
נימפת היער.
צלם, צלם
וקרא לי עדן
בשמי.
|
מספל הקפה שלגמת
ראיתי את כולך.
כמים צלולים
עד קרקעיתך.
|
רגליה יחפות
רגליו עוקבות
עקב עוקב בעקבה
הלזה יקרא אהבה?
|
ישבנו אני ואלוהים
שנינו לבד, סוליקו.
על שפת המים
בחוף פורטו- ריקו.
|
הלילה לועס
זגוגיות משקפיי
שעל חוטתך הקטן.
ומחלק את שבריו לציפיותיי,
ורוקם מסגרת לשאון
אהבתי.
|
פרחי המנתור,
תכונתן להיפתח
|
אלוהים ברא את האדם.
אלוהים ברא את האישה,
והאדם נטל בהיוולדו
את משא חייו,
שהוטל לפניו.
|
בקצה התמוז
הרקיבו זהובי המוז,
ודבשם חמד
את נפולי החפוז.
|
ונדמה היה לי כי
הקול הבוקע
מתוכן
חלול וריק וישן כמותן.
|
האמת הכואבת
מחפשת אוזן קשבת.
|
"הגשם של לונדון",
כך נקרא בפי תיירים טרופים.
כמה מפתיע כבר כאן.
חתול פחים רטוב,
סובל מקור כלבים.
|
הנה הבאתי לך פרחים שזורים ממוספרים מחנות "פרחי הכיכר"
|
נטה יום לעת ערבו
ותפילת שחר כי תבוא.
נטו עדרי שאול
לרבוץ בצהריי מנוחתו.
|
מה נשקף מחלוני הרעוע.
חבלי כביסה ריקים מתוכן
ואטב.
|
חתומה בחותם האצילות,
כפרי בשל של שיקול דעת.
הרהור שאינו מדעת
נכבש במקח רגשות.
|
יופייך התערטל בחושיי,
כאבקנים מופרים,
שעלו על מרכבת הלילה
המשתוקקת
|
ימי אפריל מתעתעים בחומם
ויותר בצינתם.
בבוקרו של יום חוזים בתעתועים
חזאי פתאים.
|
הסתכלי על השוליים הצהובים
העצים שטסים לאחור,
כמו הרהורים שחולפים.
|
כלום אין הים יכול
להתגבר על תכתיבי הירח
בתחושות גאות ושפל?
|
מה משגת משאלת לב
בחבטת כדור גולף?
|
כאביי כה קרובים
כגלים מתנפצים בי.
כאפלים באיים רחוקים
בלילות זרועי כוכבים.
|
דרכנו משתרכת
כשובל עשן סיגריה
הנבלע בחלל המחשבה.
נשימתנו כבדה
|
ולכרם הזה
יבואו זרים,
וניחוחם זר ומוזר,
וריחם ספוג בעקבם.
|
לא הולכת בתלם
נפרמת מחוטי
חלום אימי,
שהתרסק לרסיסים.
|
מאבטחים ביטחוניים
מקשיחים מבט
|
שוטרי המחשבות
כולאים מחשבות חפות,
מאחורי סורגי דעת.
|
אני משווע למילים
הנכונות,
הנסתרות,
בין אדוות.
|
גביע ההישגים מונח בתפארתו, מונח ומאובק. משכיח את עיתו.
|
בניתי גשרי געגוע
רבצתי תחתם שרוע.
קוצי הזמן זקופים,
דרוכים לשעשועיי.
|
האמת העירומה
מתגלת במערומיה.
בכיעורה,
רובצת בביבים.
|
הוא ליטף את גופה
כאומן הפורט על מיתרו.
וגופה רטט מעצמת רכותו,
כמו השיק את יופייה
|
בשבוע בו חלה פרשת "וישלח" כששבו המלאכים אל יעקב, הכינו
ברמאללה את קלטת ההבטחה של שבעים ושתיים הבתולות.
|
כאשר נכנסתי לאמבטיה
ראיתי פרפר צהוב
בשולי החרסינה הצחורה.
|
ושברי הזכוכית
דיירים חדשים בחוף נידח
באים עם כונכיות פעורות שפה
|
קרחונים קשוחים בדרכם,
גם מבט אחד, ממיס,
מקפיא את הניסיון החיוור
הפתטי, ללכוד את חיבתם.
|
ערבים פסטוראלים בהירים מעבים
באים משדות אפריקה.
רוחות סהרה בהמתנה,
כמו עמוד אבק
|
רחוב החשמונאים
מקביל לרחוב שלמה המלך
|
רסיסים של עצב,
משתרכים.
ירכיים של מים,
בבואה כחולה של קש
ועצב בעיניים
ויגון בשניים.
|
שוק התאוות
מציע ריחות לאפי
מיני תופינים,
כוסברה, זעתר
|
שוק ג'נין
שעה לפני פיגוע,
שקל עובר לסוחר
שהיד מקבל ממתקים לאימו.
|
עינייך הבהיקו מן המאמץ הגופני
ופעמי לבך רטטו בחוזקה
וזקפו קומתך,
כשיבולת השדה.
|
למרגלות הר הגעש בגומא
גואה הלבה ונערמת,
ושורפת עוד שבריר
מקצה הנפש.
|
החולות העזובים,
חלוקי האבן
ושברי הזכוכית.
דיירים ותיקים בחוף נידח.
|
ברציפי שתיקותינו,
עגנו כאבנו.
קשורים בחבלים
|
נערמו לפניי דפי יופייך
כמו נבחנו בחופן ידי
|
תותי הבר הנרגשים
לבוא גשמים,
כאשה הנרגשת לבוא
אישה.
|
בחצות ריחות אדמה
פוצעים את התשוקה הנלכדת
באפי.
|
|
|
אני לא חושבת
שאחותי תדע איך
להתנהג, אז כדאי
לא לקרוא לה.
היא לא תבין.
שירה בראיון
נוסף אצל סוכנות
הדוגמנות ספיבק,
עם מניעים כמעט
טהורים |
|
