|
 
בחדר קטן, בלי יותר מדי אויר, יושב וכותב חדשות
מהנשמה.
בלי יותר מדי סינון, מה שיוצא זה מה שתיראו.
אני הולך ברחוב
התנועה רועשת מתמיד
הפעם במין צליל מוזר שהמוח שלי מתקשה לפרש
אורות הרחוב והמכוניות נמרחים
|
אני שונא את ההרגשה הזאת של הבוקר
אני שונא את הכוכב הראשון שמופיע
אני שונא את החיוכים האלה שמגיעים בהפתעה
ונעלמים אחרי שניה מתוקה
|
אתה מסתכל עליי כל לילה
כשאני נקרע מכאבים
מנחם, מדמם אתי, שר לה
בדיוק כמוני, זה מדהים
אתה יודע מה אני חושב
ואני יודע מה אתה
|
בוא ונמות עכשיו
אהובי היפה
בוא ונמות עכשיו
נמות ולא נרפה
|
איך אנשים מצליחים לישון כשהם יודעים שלמחרת הם חייבים לקום
אנשים תלויים בהם
זה בלתי נתפס
זה מהול ברוע דק
קצוץ
ממולח
אך דלוח
|
"תפסיקו להנשים בנאדם מת!"
צעקתי בקולי קולות על הדף עם העט
העצים השומרים הפכו לחומה אטומה
אין פה אף מקום ללחישה עדינה
|
אני לא מבין לאיפה הכול נעלם
איך כל העולם שקע לו בים
ואני רק צועק בקול קצת עמום
הורה שעמום
|
לא מעז לשאול על הכאב
שנמצא שם עמוק בתוכך
רואים אותו בעיניים שלך
מרגישים במילים
|
אתה יושב בחדר הקטן והמסריח שלך
בקושי רואה מה אתה עושה
אתה לא מבין מה אתה רוצה מעצמך
למה אתה לא מניח לזה להיגמר
|
לא רוצה שתיקות כשיורדת השמש
לא רוצה צעקות כשהיא עולה
הלחישות מהחושך לא עוזרות,
הן רק פוגעות בפצע הקיים.
|
זה בסדר להיות כלב בין אריות
אפשר להסתדר משאריות
אפשר לצמוח מהמקום הזה
אפשר לעלות למעלה
|
הוא מסתובב מחדר לחדר
לאורך המסדרון
מזמן הוא שכח אושר מהו
הוא מקווה גם לשכוח את הכאב
|
אבא בוכה
אימא עומדת
לא מבינה מה קורה
|
אני הולך על השברים
חתיכות ממני
כשאת עושה את זה זה כואב
אז את הולכת בעקבותי
|
כלום לא נגמר
עד שהאישה השמנה שרה
|
כשאתה לבד
אתה מתמכר לחושך
מתמכר לרכות
מתמכר לנוחות
|
כשתבואי לפה לא תוכלי לחזור
כשתבואי לא אתן לך לברוח
|
אחת מהן בדקה ברשימות ואמרה לשומרים -
"הוא שייך למחלקת האנשים הפגומים!"
|
אתה לא מבין איך זה שאתה לא קופץ עם חיוך למטה
ובמקום זה הלכת להסתכל על עצמך במראה
לראות למה הפכת
אז אתה בוחר לסבול בבכי מלעוף מחויך
עוד טעות
|
תאמין לשקרים,
רק זה יכול להציל אותך
להרים אותך על הרגליים ולחשוב שיש לאן ללכת
|
אתה, כן אתה
תסתלק מפה עכשיו
|
|
|
אמרו לי שיש כאן
סכנת קרינה אז
אני יוצאת
להשתזף רק אחר
הצהריים
פרה בביקיני
האי ביקיני, יא
דפוקים שצריך
להסביר להם כל
דבר ! |
|
