[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה









ICQ 212428564 212428564  
דאניק


אל היוצרים המוערכים על ידי דאני כהן
היא אוהבת לכתוב,
והיא מנסה לא להפסיק, גם בתקופות קשות,
כי אין כמו עין רוטטת, וידיים נרגשות..




לרשימת יצירות הסיפור קצר החדשות
אהבה
שערו פרוע, גבו מכופף-מביט בה בעיניים חולמניות, של ילד
מאוהב.
חושב לעצמו, שאילו מישהו ממכריו היה רואה אותו כעת היה טוען כי
הוא אינו ניתן לזיהוי..'מה היא עשתה לי, בשם אלוהים'.

געגוע
היום בתשע התחיל הקרנבל...
שבו מאבדים את שיווי המשקל.
היו דמויות של ליצנים,
עם דם וצחוק על הפנים.
הייתה כריזה, ואפילו ספסלים,
ומנחה אחד קטן על פירמידת מגדלים.

גיהנום
קשה להיות,
בתפקיד הראשי.
מבקש מחדש -"אל תקחי זאת אישית"


לרשימת יצירות השירה החדשות
כעס
אתה סרט מוקרן של עבר
תוכנך ולבך בי בער
פורט בלבי מיתרים
מטעים בי שירים עקרים

גיהנום
הייתי נותנת הכל,
כדי לראות אותך שוב מחייך.
וניתקת, אתה לא יכול.
איך ברגע זה בא והולך?

התבדיתי אל מול אהבה ילדותית,
מן חלום שרציתי בו עוד.
עכשיו מוותרת, עכשיו לתמיד,
לא אלחש את שמך גם בסוד...

כאב
ביקשתי את ידך, אך נתת לי ליפול
ביקשתי סליחה, אך נתת לי לזחול

אצבעות חשודות,
על ירך בתולית.
נשימה טהורה,
בפינה ערפילית.

לקוות שאוכל להחזיק,
מעט לפחות עד הבוקר.
לקוות שידעתי מספיק,
עד כמה תעלה לי ביוקר.

הרהור
אז מה אם את שונאת אותי רומנטי,
אז מה אם את שונאת אותי מתחנף.
אני מביט בעינייך, מלחש לך בואי,
את פוטרת אותי במבט עייף.

כאב
האמת המרה היא 'אוהבת',
אוהבת אותך עד כאב.
בתוכי חקוקה וצורבת,
חבויה לה בסתר הלב.

לו היה לי רצון,
אז הייתי חולמת.
מושכת בסיס,
של אוטופיה מושלמת.

יחסים
מותר לך לקחת מעיל ושמיכה.
לטרוק את הדלת, לצאת לחיים.
זה בסדר ליפול לסמטה חשוכה,
את זוכרת? היינו רק שני ילדים.

ייסורים
כל שתחזק בי,
ארפה חבליו כפליים.
כל שתתעמק בי,
אסגור אותי, וזוג שפתיים..

הם ידעו בי כל דמעה וזיהו בי כל גל צחוק,
הם החזיקו בי חזק שלא אמעד.
הם זכרו לי כל שתיקה וגם רגע אור מתוק,
ולמרות המון סואן אני לבד...

אני מאושרת,
זה קצת בזכותך.
אני מחייכת זה קצת בזכותי.
אני מסונוורת- קהות מבטך,

כאב
זה הפחד הזה,
שתקום ותעזוב.
שתלך ותשאיר לי חלל.
זה הרעב אליך,
שישאיר בי צלקת,
עד אשכח מה הייתי בכלל.


לרשימת יצירות המונולוג החדשות
געגוע
סתם שני אנשים שהחוטים שלהם לא יפגשו לעולם, כל אחד צועד בעולם
המרושת שלו.

כבר כמה זמן אני מנסה להתחמק מלכתוב את הספק מכתב, ספק דף
רפלקציה הזה לעצמי...
הנה. כבר עכשיו. הדמעות מתחילות לבנות נחילים, מתכווצות
בצדודיות העיניים, מאיימות להציף הכל, להוציא את הנדחק, לשלוף
את המוסתר, להאיר את הנכבה.

אוטוביוגרפי
סיפרתי לך על השדים שלי.
על הפרצוף האיום הניבט אליי בחלומות אחרים, המזכירים נשכחות,
שאינם נשכחים כלל וכלל.
שוכבת לידך ורועדת, מחמת הקור, מחמת הזיכרון החי הבוער בי.
אני מפחדת.

הוא ואני
אני אוהב להסתכל למאיה בעיניים.
גם שהם בדרך כלל עצובות.
אבל העיניים של מאיה עצובות מהסוג שלמראית עין לובשות חיוך,
ומי שבאמת מקפיד להתעמק רואה את נחילי הדמעות שמאחורי האישון
החום שלה, כמו ספינה טרופה, בתוך מקווה גדול מדי של מים
מלוחים.

יסורים
לא זכיתי לחוש את גופך גוהר מעליי וגם לא את שפתיך שהמיסו
במתיקותן את כל שכאב בי, וחזר להכאיב.

אהבה
מה אגיד? כי טועה אתה? הרי שכן אתה קורא בי כמו סופר סתם
בכתובים, כמו אנתרופולוג במגילות הגנוזות, המתפוררות בעדינות
משוועת כאב תחת ידיים סקרניות.

היא ואני
מביטה בך, ואת חלולה ואינסופית.
זה המבט שלא הכרתי...
זה המבט שכולם דיברו עליו ואמרו לי "יש לך מזל שלא הכרת אותה
כשהיא הייתה ככה..."

סופני
הייתי רוצה להגיד רע או טוב,
לעבור ירחים בלי יכולת לחשוב,
בלי לרצות לחיקו, בלי לרצות לחיקך,
בלי לקום מחלום מזיעה מדמותך.




- הודעה עצובה
-
דפקתי את הראש
בפאב ונאלצתי
להחזיר מגיבוי
קודם...
של ה-10.10
בבוקר.
כל מה שעשיתי
שאמרתי או שאמרו
לי נעלם כלא
היה.
החיים לא
פשוטים.

... לא גלי, אני
לא זוכר שאמרתי
שאני אוהב אותך.


תרומה לבמה





יוצר מס' 81945. בבמה מאז 12/11/08 8:29

האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות לדאני כהן
© 1998-2017 זכויות שמורות לבמה חדשה