|
כמה שעות לאחר שהגענו אני והחבורה לביינברידג', סחפו אותי
אירועים מסוימים במורד עלילה תמוהה (והרחק מרעי היקרים),
שבסופם מצאתי עצמי אוחז במטה המגולף הזה.
אינני מתכוון להלעיט אותך, יומני, בכל הפרטים הקטנים של
האירועים, מפני שרובם חרוטים היטב בזיכרוני, אולם א
|
כנראה שכבר מן ההתחלה התאהבתי
|
עוד יבוא היום בו נהיה לעם כביר!
|
היה זה אחה"צ אביבי שליו ושטוף שמש.
ישוב הייתי במרפסת וחשתי כיצד אני מתמסר מבלי מרמור לליאות
שכולה רוגע.
|
איך זה שתמיד אתמול היה טוב יותר?
|
המקום בו נפגש הנחל עם הכביש הוא סוג מיוחד של הצטלבות דרכים.
|
יביט האדם באפיק הנחל שחתר באדמה
|
הו מלאך המוות אדום העיניים וארוך הניבים
|
הכל חרב.
פעם הייתה פה עיר לתפארת
|
חורף.גשם.שמיים אפורים.בוץ.שלוליות.
|
רובץ פרקדן על חוף זהוב הנמתח עד אינסוף משני צדדיו.
זהוב הים בשעות שקיעה מלטף את החוף במיליוני אדוות.
במרחק על סף האופק ריצוד חולף תופס את עיניך.
|
חמשת בני חשמונאי
כל אחד מרעהו יותר קנאי
הם יצאו לקרב
טמנו מארב
ניצחונם הדהד בגיא
|
סערה אדירה טרפה מחשבותיי עת ניטש מאבק אימים ביני לבין עצמי.
מערבולות השתוללו משולחות רסן ברחבי תודעתי עד כי חישבתי
להתפקע.
|
צעדתי בדרך שיירות מדברית נטושה מאנשים.
ומולי, מעל גבה של נאקה לבנה, היא לפתע ניבטה.
|
מרחק הלב מגופו הוא פרסאות רבות
|
ברגע מופלא זה של חסד נדיר
ממלכות הרגש הנסתרות נגלות במלוא ההוד
ברגע זה של מתיקות ורוך
|
שוב אצא אל המסע ולבי מלא רינה
|
היום זכיתי למעמד של התגלות.
הכה בי ברק ולרגע נפרצה מסגרת הראיה השגרתית לעייפה שלי וראיתי
דברים לאשורם.
|
מילים, משפטים, טקסטים,
סיפורים, סרטים,
נעימות, לחנים, סימפוניות
|
מאז שאני זוכר את עצמי נהגתי להרהר מה מסתתר מאחורי המסיכות
אותן עוטים כל בני האדם
|
מכונה משומנת של בשר ודם, מלאכת מחשבת, תוצר גאוניות של עידנים
רבים ככוכבים אשר בשמים ממעל שלאורכם ניצב בודד מתקדם ביזע
ודמעות באודיסיאה הרת סכנות וללא קץ
|
כבני ענקים היינו.
משקיפים בבטחה ממרום מעמדנו החדש על עולם רחב.
|
אי שם בהרי צפון פקיסטאן, רחוק מכל סימן לציביליזציה בתוך מערה
אפילה מוארת קלושות באורן של נורות להט וברקע טרטור מחולל
מרוחק מתמזג עם אנחות הרוח התועה ועם קולות טפטוף המים.
|
אל הארכיון האישי (1 יצירות מאורכבות)
|
|
איפה אנחנו
אמורים להפגש
שוב?
מישהו ששלח את
לחמו על פני
המים ועוד לא
מצא... |
|
