|
בבמה מאז 2004
לאחרונה חזרתי לפה עם יצירות חדשות:)
אשמח לתגובות
לראות פרפרים ולטייל בשדות
לדמיין שככה באמת אפשר לחיות
איתו לצידי
|
זה לא קל לחשוב שהכל מתפרק בעולם שלך
אל תשבר ותתחיל לחבר את העולם שלך, לאדמה
|
אמרת לי שאת רוצה אותי
לא ידעתי מה לך ולי
לא ידעתי מה לעשות
הייתי מבולבל
|
תסתכל על עצמך
תאהב את עצמך
כי היא עזבה אותך
|
הסתכלת במבט מלא משמעות
מבט שהזכיר לי את הימים ההם
והלכת.
הלכת והשארת אותי לבד.
|
תנו לי לומר עוד מילה אחרונה
כי עכשיו הפרידה, ואין דרך חזרה
|
שנים של כאב וסבל
הרגשה של תליה על חבל
|
הפרחים נובלים
האנשים כמעט מתים
ורק אנחנו פה יושבים ומסתכלים על החיים
|
להראות את החיים חסרי מעצורים
ורק לשנייה להרגיש חופשיים
כמו ילדים או פרפרים
|
כשהאוויר נוגע בפנים
אתה מרגיש שהרוח מעיפה אותך לעננים
למה באת ומניין הגעת שואלים המלאכים
|
בוא נעשה הכל הרבה יותר נעים
כדי שלא נחטוף סטירה על הפנים
עושה מה שבאלי ובכלל לא אכפת לי
|
ללא הכנה לרגע נרתעה,
ויתרה ועזבה
בפתאומיות ובתנועה כמעט מושלמת,
כאילו פתאום נחשפה איזשהי אמת כואבת.
|
היינו ביחד
עברנו הכל
טעמנו מהחיים הכל מהכל
|
מים נשפכים על פניי
מי היה מאמין שכל זה ייצא מעיניי
|
לאבד את מה שקיים
להרגיש לאט לאט איך הכל נעלם
חומק בין הידיים
הכאב נראה בעיניים
|
ואני,
אני בחיים לא אשכח.
לא אשכח לא אותך
לא את מה שעברנו
אבל גם לא אשכח מה שעשית לי.
|
נמאס לי שוב ללכת ולחפש את האמת
שלא יודעים אם היא בכלל קיימת
|
לחיות בחשש שלא ליפול
כי מנפילה כזאת אי אפשר לקום, אי אפשר.
|
וכמו בהצגה
קטע הסיום היה
הכל נגמר , ההצגה נגמרה
אפשר לשוב להמשיך את העבר
|
אל הארכיון האישי (5 יצירות מאורכבות)
|
|
בתור בחור שהכיר
את שלמה גרוניך,
וגם עבד איתו
כמה שנים טובות,
אני יכול להגיד
בפה מלא שאין לו
שום סימפטיה
לאומנות
קונספטואלית,
ובטח שלא לתל
אביב.
ויותר מזה, הוא
גם לא יודע מה
זה אומנות
קונספטואלית.
אבל הוא יודע מה
זה תל אביב. |
|
