|
הבוקר הפציע ויולי לא הייתה לצידי, רק עלים מפוזרים , ורוח קלה
טפחה במחרוזות האצטרובלים. קמתי בבהלה לגופה המשגע, וקראתי
בקול "יולי" אל תוך היער הסבוך.. יולי הגיעה עירומה כביום
היוולדה, שיערה רטוב וגופה שטוף אך כתמי גופה לא נסחפו עם
הזרם. היא חייכה אלי , הו
|
נאחז בציפורני לא למעוד,
אל תוך בורך המשתוקק לעוד.
פרשי נא כנף, וחיזרי לארץ נדודיך,
איני יכול לסלול לי דרך מול זיו פניך.
|
את החורף הזה לקחו לי,
את עצמי לקחו לי גם,
והדמעות שבעיניים,
מזמן מילאו את הים,
|
תאמר לי אבא, למה השמיים משתנים בלילה?
למה יש אור רק חצי מהיום,
איפה האמת והיכן מתחיל החלום?
מתי נגיע הביתה? מתי נרד?
ולמה כל כך הרבה אנשים,
מחליטים יום אחד,
להתאבד?
|
|
|
עם כל הכבוד, כל
פעיל גרינפיס או
ארגון דומה,
שמנסה להציל את
יערות הגשם.
מנגב יום, יום
את התחת שלו עם
יערות הגשם. אז
שישבו בשקט.
צרצר. |
|
