|
אף אחד לא קורא לי 'דנה שלו' יותר.
אין איש לחבק אותי, להישיר מבט אוהב לעיני ולומר לי:
"אני אוהב אותך, דנה שלי".
אבל דנה שלו עדיין חיה, נושמת וכואבת את העבר שוב
ושוב.
וכאן, רק כאן, אני מרשה לעצמי לתת דרור לציפורים
המטרידות את מנוחתי: ציפורי האהבה, התהייה והאכזבה.
רק ביני לביני אמשיך לכתוב לך, ועיני כל יראו פרט
לעיניך אתה.
דנה שלו נולדה ביום בו הפכה דנה של אף אחד.
היא נושמת געגועים, אוכלת געגועים, חולמת געגועים,
שוחה, טובעת וצפה בגעגועים, כותבת געגועים, ואין
לה,
אין לה רגע מנוחה.
והוא? מרוב אהבתו, לא יכול להראות אהבה..
אהוב יקר, זה הכל בשבילך.
בין גל לגל אני תורמת את מנת המלח שלי
לאלוהי הים,
ובוכה
|
אף פעם לא הפניתי את גבי למישהו שאני אוהבת.
לא היה עולה בדעתי לעשות כן
למישהו שאני אוהבת.
|
שמישהו יכבה אצלי את האהבה
ידליק את אור המודעות
ויאיר באור בוהק את דמותך
|
אני זוכרת אותי הולכת לישון באותה מיטה עם אדם זר. אותו, מפנה
לי גב, מסרב לחבק אותי, אומר לי לנוח כי מחר מחכה לי יום קשה.
'קשה?' - אני מקשה, תוהה, מנסה לבטל את רוע הגזירה. 'קשה', הוא
פוסק. תשני.
|
בסך הכל היינו שני אנשים, שניסו לשכנע אחד את השני בהשקפות
עולם. אני חושבת שלא רצית לדעת מה זו אהבה, אהבת אמת, שאיפשהו
רצית שגם לי יהיה רע, כי ככה היה לך.
אני חושבת שקשה לך עם טוב, ואני יודעת שזה מה שהיה לי להציע
לך.
|
אני מסיפור אחר, אתה מבין?
|
הנה. אמרתי, כתבתי, צעקתי, כאבתי, פרסמתי בחוצות.
מעתה אין לנו זה על זו ולא כלום.
|
..ללחוש באוזנך, לנגוס בתנוך האוזן בעדינות או לנשוק לשפתיך..
|
|
|
אל תגידי כן
ואל תגידי לא
ואם את באמת
רוצה,
תגידי לא! |
|
