|
ח. דלון
גיליתי את החיים מחדש...
הרעשים שלך בבית. המים זורמים כשאתה מתקלח - שלא כהרגלך,
בבוקר, מברשת השיניים החשמלית, השירותים כשאתה מוריד את המים,
הפלורסצנט במטבח, דלת המקרר נפתחת, נסגרת, טפיפות נעלי הבית
שלך על הרצפה על רקע השקט המבהיל של הבית...
|
שלוש דקות לפני... הוא פשוט ישב שם. הזגוגית שלפניו היתה קצת
חלבית אז הוא לא יכול היה לראות מי עמד מאחוריה. אבל הם יכלו
לראות אותו טוב טוב. הוא שמע את הבכי של אמא שלה.
|
המוות הוא שכן שלי. הוא גר בקומה למטה. טיפוס נחמד, אתם
יודעים. אריסטוקרט כזה, מהדור הישן, הולך בחליפת שלושה חלקים
גם בשיא החום התל-אביבי. יש לו שפם בצבע לבן ועיניים כחולות
בורקות כמו שאני אוהבת. מעולם לא ראיתי אותו עם איזו מישהי
מסוימת. אבל כן ראיתי אותו ה
|
כי היא זונה. היא זונה של החיים. הם עוברים עליה כמו על מזרון
והיא- היא רק קוראת להם "בואו".
|
לברוח... לברוח.
רק לשמור על כל האיברים שלמים. לאסוף מספר מחשבות תועות
ולברוח.
"איפה העוגן?" היא שאלה אותי, "מה מחזיק אותך כאן?"
אני רוצה הביתה, אמרתי לה, הבעיה היא שאני לא יודעת איפה זה
"הביתה" ונדמה לי לפעמים שזה כבר היכן שזה היה בעבר...
|
היא פרקה לו את השרפרף היום. היא אמרה שזו הדרך היחידה שהוא
ירכיב אותו שוב. "הוא הרכיב אותו עקום", היא אמרה. הוא לא רצה
לתקן, אמר שישאיר אותו כך.
|
|
|
החתול הרג את
הסקרנות.
אודיסאוס-דובר
חתולי הבמה. |
|
