|
איש הולך ברחוב. בחיקו קבר טרי. רק אתמול קבר את רעיונו האחד
הכביר במזוודת העסקים המהודרת, וכבר הוא מיילד אחרים. הוא
מותש. אולי זה השכול היומיומי, אורך חיי המדף של היצירתיות
האנושית. הוא עייף. מפשיל שרווליו בשמש המלטפת, מחפש סיסמה
מוצלחת לאבקת כביסה.
|
הייתי לוליינית וידעתי ללהטט ראשים מעל הכתפיים שלי. אחד היה
נח שם, ואז כשהייתי לוקחת ממנו מנוחה, מקפיצה אותו רק לרגע,
היה בא אחר ומתיישב שם ועוד שלישי ורביעי.
|
בראשית בא אחד והסיט הוילון
בא שני ופתח התריס, רק למחצה,
וזה שאחריו, בתנועה מהירה וחדה,
אימוץ מרוכז ופתאומי של שרירי הזרוע,
משך בידית ופתח את החלון לרווחה.
|
יומני היקר,
יומני היה קר.
|
מנערת את המדף,
והמילים נופלות
|
|
|
אתה חותך אותי
בתור?
יוסי עדן,
לשהאיד עם
סכין.
נימוס אירופאי
בתור ישראלי. |
|
