|
מנסה לצאת החוצה , לפרוץ לתוך עולם שבו לא הכל יפה
וטהור . אולי אתה שלי , אולי לא , אולי אתה בתוכי
ואולי הכל חלום. אוהבת אותך ומנסה לשכוח , שוכבת
איתך ומנסה לברוח .
ילדה רעה שיש בה טוב , וגאה להיות כזו .
היום, כשמספרים לי על השואה, אני חושבת פעמיים לפני שאני עונה.
"השואה," אני מנסה להסביר, "איננה מקרה שהיה ונשכח בדפי
ההיסטוריה השחורה, כי אם כתם שאיננו נשטף או נמחק."
|
היא הייתה נערה ממוצעת מהסוג שאנשים לא מסתכלים עליהן פעמיים,
הסוג שלעולם לא יופיע בכותרות העיתונים או מדורי הרכילות, סתם
עוד מישהי, אבל לא לזמן רב ...
|
"בואי נלך לים שם לפחות אני יוכל לרדוף אחרייך" שוב הוא
והשטויות שלו , כבר הלכנו לים כמה פעמים אולי הוא לא קיבל
מספיק , ים .
|
ההליכה הביתה עשתה לי טוב , הסקתי מסקנות ביני ובין עצמי מנסה
להבין למה אני חייבת משהו לכל אחד שני שפוגש אותי ברחוב
|
They're showing me the way
The dark cold road of the night
The road who never ends
It's a path with no survivors behind ...
|
נגעת בי
גנחתי
נישקת
נמסתי
אהבת אותי
ברחתי
|
היא רוצה להגיד לכולם למה היא כזו עצובה
אבל היא רק ממשיכה במסעה
כדמעה
|
ילדה אבודה
ילדה שהגיע סופה
החלטה של שניה
כשזלגו הדמעות על כולה
|
אני צפה בחלל שחור של כוכבים שמתו
של אנשים שמתו
אם מישהו מוכן להושיט לי יד
ולהוציא אותי מהבור שחפרתי
|
קשה להבין את הכל
רק רוצה שלא ליפול
|
שם בפינה של הנשמה שלך
אתה בוחן את כל מה שיש לך ...
|
פרח פורח
אנחנו מגדלים אותו
|
עכשיו אנו מכריזים על עצמנו כאחראים מספיק בשביל להיות פה
חיים ונושמים
בספק ....
|
כלום. כולם כאלה מנוכרים. שותקים כאילו אם היו פותחים את פיהם,
היה זה עולה להם כסף.
השמש עלתה כבר והאוויר החל מתחמם לאיטו. הבטן מקרקרת, לא אכלתי
כלום חוץ מהדייסה שלשום.
|
אתה באמת חושב שהכל בסדר ?
כבר לא
מה השתנה ?
את
|
|
|
די לכיבוש!
(כרוב מתוסכל)! |
|
