|
אז..... מי אני ולמה?
שאלות קיומיות שכאלו אני שואלת את עצמי במהלך צחצוח
השיניים או כאשר הטלויזיה אינה דולקת (יחד עם זאת,
לא אציין כמה פעמים ביום אני מצחצחת שיניים או כמה
אני מבלה מול הטלויזיה) .
אז כדי שלא יחשידוני בפלצנות יתר כדאי שאתחיל לספר
על עצמי.....
נולדתי יחד עם עשור האייטיז, לטוב ולרע....
בכל מקרה, זה לא מה שיסביר את היותי עוף מוזר, אז
אנסה בדרכים אחרות...
ראיתם פעם עוף אשר אחת מכנפיו מכוסה בנוצות ססגוניות
ואילו השניה אפרורית וקירחת?
אם ראיתם, אז אולי כבר נפגשנו בחיים האלו או בחיים
אחרים, כי זו אני, שילוב של שמחת חיים ועצב,נסיונות
להמריא אל אויר העולם המלווים בהמון ניתורים כושלים
של דריכה במקום...
אז חוץ מזה... "כמו כולם הלכתי לגן וספרתי עד
10"...
12 שנות לימוד ותעודת בגרות הספיקו כנראה כדי
להמשיך הלאה בחיי, אז התגייסתי לשורות החייל הירוק
ושמשתי כחובשת אפאטית עם הומור שחור בחיל הרפואה,
כשהשתחררתי עשיתי נסיונות חיפוש, בהתחלה לא נמצאו
תוצאות חיפוש אחר כך כבר הבנתי איפה כדאי להפסיק
לחפש...
אחרי סה"כ שלוש שנים של עבודות רציניות וכאלו שרוצות
להחשיב את עצמן רציניות ומתוכן שנה שלמה שבה גליתי
מארצינו, אל הארץ שבה פול מקרטני נהג לפסוע יחף על
מדרכות חצייה, החלטתי להתחיל לנסות להחכים מבחינה
אקדמית...
כיום אני סטודנטית לתקשורת במכללה האקדמית נתניה,
ולוקחת חלק פעיל בתכנית רדיו מקורית ושנונה שנקראת
"סאטירה שואו" (המשודרת ב 106 FM קול נתניה) .
וחוץ מזה.... סוגדת לבמאיי קולנוע כמו קוונטין
טרנטינו, פדרו אלמודובר, דני בויל, לארס פון טרייר
וגם לקולנוע ישראלי סטייל אסי דיין ושבי גביזון....
אוהבת ספרות ושירה, בעיקר עברית וכמובן מוסיקה....
ופה מתוך כבוד ואולי אפילו הערצה למי שהצליח לקרוא
את כל השורות הנ"ל, אפסיק לספר על עצמי ולא אמשיך
לפרט על אהבותיי וזאת כדי שהאנרגיה תישמר לקריאת שאר
הדברים שכתבתי...בנימה אופטימית זו, (שכן אני באמת
מאמינה שמישהו קורא את השורות האלו) ואולי ביומרנות
מסויימת אסיים דבריי להערב....
נתראה בשמחות?
מתכננת תכניות אבל מתקשה לעמוד מאחוריהן.
היום כשהחשיך החשיכה נראתה לא פתורה, סבוכה כזאת, ואת עמדת לך
מול הים, מנסה להפטר מהכישוף של החודשים האחרונים ולבכות.
|
כשהגעתי לדירה של יגאל, ראיתי את חזי משכשך באמבטיה, ונראה
מסטול. היה נדמה לי שהוא צוחק על איך שאני לבוש, אבל יגאל אמר
לי, שכנראה עישנתי קצת יותר מידי ואני מדמיין.
עוד לפני שהגעתי, יגאל הסביר לי שחזי הוא בערך שותף, רק שהוא
לא משלם שכר דירה.
|
הנה אני מתהלכת לבד בדיוטי פרי של שדה התעופה היט'רו, מגלה כל
רגע מחדש את הזמן האנגלי האחרון שלי, וזה מכרסם חזק בלב, וזה
כואב.
שותה קפה מר, עם סיגרייה מקומית חזקה, הולכת לשירותים כל 5
דקות, הקיבה מתהפכת, הגוף מתכסה בזיעה קרה, הפנים חיוורות, אני
לא נרגעת...
|
הכל הופכים נוגעים מחטטים
ולפעמים
כל יום הוא כמו יומולדת עצוב
שבו מקיפים הישגים בטוש אדום
ושואלים, מה השגתי
לא השגתי דבר
|
אני המחבל,
אתישב בדיוק באמצע
כדי שכולם,
מהתחלה ועד הסוף יהנו כליל
מרכיבי הנפץ שטמנתי בי.
|
הנסיכה של מישהו
היא כבר לא
בעיקר שאיננה כבר רכה בשנים
והשנים כעת הן
שנים של הגשמת חלומות
או פספוס
|
להביט בשמש
השוקעת כל יום
אל הים
ולהבין את הצנינות שמדגדגת
את קצות רגליה לעת ערב
|
מתי הכל קרה
ולא שמתי לב
אנשים באו והלכו
חלק מהזכרונות שמחתי שיש לי
אבל שכחתי להזכר או לזכור
חלק התעקשנו לשמר
כי היה זה המכנה המשותף
הכמעט יחיד שיכלנו להפיק יחד
|
הייתי כבר בתוך הסרט הזה
כן,
כנראה שזה סרט המשך
אבל העלילה השתנתה
הגבורים פתחו מורכבות
חוזק
חוש השרדות
וכל אחד נע לבד
בכוחות עצמו
סוחב עצבות
וכמה גרם חשיש איתו
|
רציתי סטירות ומכות חזקות.
רציתי שלא יגיע אוקטובר ויביא איתו צינה, ואז, אאלץ להגיד
אני אוהבת סתיו, כי זו אני, מאוהבי הסתיו.
רציתי שלא ישאלו אותי את אותן שאלות שיש לי עליהן תשובות
מוכנות
אבל גם רציתי להיות מוכנה, עבור השאלות שעליהן אין לי תשובה.
|
|
|
-ואם ביום
שלישי... לא בא
לי?
-מה לא בא לך,
תתפשטי!! |
|
