|
באותו היום בעודי יושבת ומביטה בילדים המתגלשים במגלשות קלטו
עיני ילדה קטנה שיושבת על הספסל בקצה השני של הפארק הגדול.
הילדה ישבה שם לבדה כשראשה מושפל ועינייה עצומות אפשר היה
לראות עלייה עד כמה היא עצובה...
|
בשעה 6:00 בדיוק צילצל הטלפון שהעיר אותי. זאת הייתה אמא של
מורן, היא אמרה לי שכדאי שאבוא לבית חולים דחוף, ושהמצב של
מורן לא טוב. קמתי במהירות זרקתי על עצמי איזה חולצה וג'ינס
ורצתי לבית החולים.ניכנסתי לחדר של מורן, כל המשפחה שלה הייתה
שם וכולם בכו
|
תמיד שהסתובבנו יחד כולם אמרו "הינה השלישיה" תמיד היינו
שלישיה כזאת אני אביטל וליאורה. שלושת החברות הכי טובות בעולם!
הכל התחיל לפני חצי שנה בערך כשישבנו בשכונה עם כל החבר'ה
וצחקנו על כל דבר אפשרי
|
לגן עדן אני עוד יגיע, אני בטוחה. ואני אשב שם למעלה עם כנפיים
ארוכות ובשמלה לבנה כמו המלאכים בסיפורים ובאגדות, ואני אשב שם
על ענן לבן, אשב ואשקיף על כולם. ואראה כמה אנשים טובים עוד לא
פגשתי, וכמה אנשים רעים שכבר הכרתי. אני רק אשקיף ואשתוק,
ואשלח נשיקה חמה
|
ראיתי אותו, את אותו פרפר כחול מושלם שחיכיתי לראות כל כך הרבה
זמן. הוא היה הרבה יותר יפה מבתמונות. הכנפיים הכחולות שלו
בהקו והקרינו אור לבן שיצר מין סוג של הילה מעליו...
|
אלוהים...
איפה היית כשבכיתי בלילה?
איפה היית כשהייתי עצובה?
איפה היית כשהזדקקתי לך?
בכיתי הרבה... ולא שמעת...
|
אני שוכבת במיטה
ושומעת את השיר שאתה אוהב
את השיר ששמענו יחד
את השיר שאזכור לעולמים
|
שקט, שוב שקט בבית, אני קוראת לזה "השקט שאחרי הסערה". תמיד
אחרי הריבים הטיפשיים שלנו שנינו נכנסנו לחדרים, טרקנו את הדלת
ופה נגמר הסיפור. אבל הפעם, הפעם זה היה שונה...
|
חורף,סוף סוף הגיע החורף
החורף שכל כך חיכיתי לו, אבל גם לא רציתי שיגיע...
|
יום אחד רציתי להיות רותם, יום אחד רציתי להיות ממש מיוחדת.
שמתי חולצת באטמן גזורה עם ג'ינס גדול ועיפרון שחור בעיניים
וככה יצאתי מהבית, בהרגשה שהיום אני אהיה מיוחדת.
|
ואני מרגישה את אותה הרגשה בלב. את הפרפרים, את ההתרגשות מעצם
העובדה שאני יושבת לידך. ואתה, אתה רק מסתכל עליי ומחייך מין
חיוך מאושר כזה, את אותו חיוך שאתה בטח מחייך עכשיו למישהי
אחרת.
|
|
|
עכשיו תרימי
ת'רגליים בובה
המושך בחוטים |
|
