[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה








דנה מרידור
גם 'דנה' וגם נולדה בלונדינית...

 nanni

אל היוצרים המוערכים על ידי דנה מרידוראל היוצרים המעריכים את דנה מרידור
דנה נולדה בהפסקה ללא עיר, לפני כשלושים ואחת שנה.
היא נהגה לכתוב שירים עד שקרתה טרגדיה נוראה,
ודנה מצאה עצמה היסטרית כאשר כל כתביה נגנבו על חוף
הכנרת.
מאז, כבר  12 שנים שהיא כמעט ולא כותבת, ולכן
ההרהורים המובאים לפניכם הינם ברובם ישנים.
היא תשמח לביקורת ומקווה שזה יצית בה את הלהבה מחדש,
ותחדל מלהתגעגע לתחושת הכאב באצבע המשולשת, מלחיצה
על העט.




לרשימת יצירות הסיפור קצר החדשות
השתחררה הציפור אל החופש,
אל הדרור הנחשק,
אל השמש שליטפה כנפיה
המעזות לעוף רחוק שלא כהרגלן.

עמנואל.
קוראים לה ככה, והיא לא זונה.

בעולם של עמנואל הכל חי. תמיד.

עמנואל רצה.
הזפת היה חם וזה גרם לה לרוץ מהר יותר.
הכוויות - היא הורגלה אליהן כבר. זה הקור שהפריע לה...


לרשימת יצירות השירה החדשות
אני אבכה,
עלי, עליך, על אותו הלילה,
על כל מה שנגמר.
אני אבכה, על אותם שמיים,
ועל המים הקרים,
והגלים.

אהבה
שוב העזתי לחלום את אותו חלום,
שמישהו הוזה אותי, חולם אותי, מעיז.

לארץ שלי זולגת דמעה בכל לילה
ויש לה מספר על היד
היא לוקחת רובה, יורה -
ומסתובבת מיד.

הציפורים מצייצות בבוקר
הכל פורח
כל כך קרוב לאושר
הכמעט הזה, המחנק בריאות.

אותו מצב נוזלי, חם, קר,
מתערבב לו בתוכי,
כל הכחול הזה.

קצרצר
אותו שעון מת
בכה דקה לפני שנעצר

יחסים
גבר נוזל ממני
כמו ציור של דאלי
לא טורח להישאר,
מטפטף את הזמן,
לתוכי.

ידיי שורפות הן
כאב הסטירה
כאב הכאב
התשוקה המרה.

תחושתי
הדמעות, במלח צורבות
על פנייה העייפות,
אין מנוח.

בדידות
כשלא יהיה לך בית רוץ יחף,
על כביש רותח, גם כשתתעייף,
תמשיך לרוץ,
אל תחכה לנס.

בדידות
אני זוכרת ימים בהם
חיבוק היה דבר בטוח

הו אמונה!
הגני עליי,
אפלה במוחי,
ברגליי...

עכשיו אני חושבת, יושבת לבד,
עם כלי הנשק- עט ביד.

שכול
פנים.
נראות, ואינן עוד.
חיוך עצלן מתוך הרגל לחיות.

שם נלחמתי בפחדיי,
איבדתי שפיות
טיול ארוך אל ים,
צלילות,
שמחה, כאב.

אלכלך את רגליי בעפר
ובמלט ידיי אטמון
לא אחדל גם אם נגמר
אם יכשילו רגליי לא אפול.

ביקורת
אנחנו חיים בארץ מלאה ברעידות אדמה,
הוריקנים ומדי יום סופה.

השיר אומר הכל
יושבת מול ים
מול הכחול העמוק
שיר רומנטי שלא אני כתבתי


לרשימת יצירות המונולוג החדשות
מאז התהום, עמנואל ידעה שמשהו חסר בה,
בעולמה הירוק והנהדר.


לרשימת יצירות הפרגמנט החדשות
פסיכיאטר לא עושה את זה נכון.
לא פותר משום תעלומות.
אין היכן להחבא.
הייתי כבר בכל המקומות...

שיערה היה ארוך מתמיד ונע כגלים מעליה,
ידיה התלוו אל שיערה, והתהום לא נגמר.

זה כמו להחתך מנייר,
מגוחך ולא צפוי, שריטה קטנה
וכאילו חסרת משמעות כלפי חוץ,
אך מי יתווכח עם כאב?




אל הארכיון האישי (1 יצירות מאורכבות)
איך יהודי בגטו
קרא לצב שלו?

שנל!



צרצר, מביא אותה
אה-לה אדולף.


תרומה לבמה





יוצר מס' 20069. בבמה מאז 23/2/03 23:41

האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות לדנה מרידור
© 1998-2020 זכויות שמורות לבמה חדשה