|
דנה נולדה בהפסקה ללא עיר, לפני כשלושים ואחת שנה.
היא נהגה לכתוב שירים עד שקרתה טרגדיה נוראה,
ודנה מצאה עצמה היסטרית כאשר כל כתביה נגנבו על חוף
הכנרת.
מאז, כבר 12 שנים שהיא כמעט ולא כותבת, ולכן
ההרהורים המובאים לפניכם הינם ברובם ישנים.
היא תשמח לביקורת ומקווה שזה יצית בה את הלהבה מחדש,
ותחדל מלהתגעגע לתחושת הכאב באצבע המשולשת, מלחיצה
על העט.
השתחררה הציפור אל החופש,
אל הדרור הנחשק,
אל השמש שליטפה כנפיה
המעזות לעוף רחוק שלא כהרגלן.
|
עמנואל.
קוראים לה ככה, והיא לא זונה.
|
בעולם של עמנואל הכל חי. תמיד.
|
עמנואל רצה.
הזפת היה חם וזה גרם לה לרוץ מהר יותר.
הכוויות - היא הורגלה אליהן כבר. זה הקור שהפריע לה...
|
אני אבכה,
עלי, עליך, על אותו הלילה,
על כל מה שנגמר.
אני אבכה, על אותם שמיים,
ועל המים הקרים,
והגלים.
|
שוב העזתי לחלום את אותו חלום,
שמישהו הוזה אותי, חולם אותי, מעיז.
|
לארץ שלי זולגת דמעה בכל לילה
ויש לה מספר על היד
היא לוקחת רובה, יורה -
ומסתובבת מיד.
|
הציפורים מצייצות בבוקר
הכל פורח
כל כך קרוב לאושר
הכמעט הזה, המחנק בריאות.
|
אותו מצב נוזלי, חם, קר,
מתערבב לו בתוכי,
כל הכחול הזה.
|
אותו שעון מת
בכה דקה לפני שנעצר
|
גבר נוזל ממני
כמו ציור של דאלי
לא טורח להישאר,
מטפטף את הזמן,
לתוכי.
|
ידיי שורפות הן
כאב הסטירה
כאב הכאב
התשוקה המרה.
|
הדמעות, במלח צורבות
על פנייה העייפות,
אין מנוח.
|
כשלא יהיה לך בית רוץ יחף,
על כביש רותח, גם כשתתעייף,
תמשיך לרוץ,
אל תחכה לנס.
|
אני זוכרת ימים בהם
חיבוק היה דבר בטוח
|
הו אמונה!
הגני עליי,
אפלה במוחי,
ברגליי...
|
עכשיו אני חושבת, יושבת לבד,
עם כלי הנשק- עט ביד.
|
פנים.
נראות, ואינן עוד.
חיוך עצלן מתוך הרגל לחיות.
|
שם נלחמתי בפחדיי,
איבדתי שפיות
טיול ארוך אל ים,
צלילות,
שמחה, כאב.
|
אלכלך את רגליי בעפר
ובמלט ידיי אטמון
לא אחדל גם אם נגמר
אם יכשילו רגליי לא אפול.
|
אנחנו חיים בארץ מלאה ברעידות אדמה,
הוריקנים ומדי יום סופה.
|
השיר אומר הכל
יושבת מול ים
מול הכחול העמוק
שיר רומנטי שלא אני כתבתי
|
מאז התהום, עמנואל ידעה שמשהו חסר בה,
בעולמה הירוק והנהדר.
|
פסיכיאטר לא עושה את זה נכון.
לא פותר משום תעלומות.
אין היכן להחבא.
הייתי כבר בכל המקומות...
|
שיערה היה ארוך מתמיד ונע כגלים מעליה,
ידיה התלוו אל שיערה, והתהום לא נגמר.
|
זה כמו להחתך מנייר,
מגוחך ולא צפוי, שריטה קטנה
וכאילו חסרת משמעות כלפי חוץ,
אך מי יתווכח עם כאב?
|
אל הארכיון האישי (1 יצירות מאורכבות)
|
|
נורא מתחשק לי
כוס מים. נוח לך
בכיסא הזה?
פולנייה מבקשת
כוס מים. |
|
