|
טוב, זו בהחלט פעם ראשונה שהיא החליטה לעשות דבר
כזה.
לפרסם דברים שהיא כתבה כשכל העולם ואשתו יכולים לבוא
לקרוא, להעיר, לשרוף, לאחל לה להמון וירוסים ולמוות
מהיר של המחשב... וזו רק ההתחלה!
היא הפשילה שרוולים [למרות שהיא לבשה רק טופ קצרצר]
וניגשה אל המחשב. התיישבה וציפתה בקוצר רוח לפחד
שכבש אותה מרגע לרגע...
כל מה שרציתי היה לחבק את גל, לשכור את החנות, להתחיל עסק משלי
בעיצוב וכל החיים שלי היו מסתדרים בדיוק כמו שתכננתי.
|
אני לא מאמינה שעשיתי את זה...
בחלומות הכי פרועים שלי לא חשבתי שאני אגיע למצב מביש שכזה!
ככה, לזנוח אותו שם בצד...
ועוד בשביל מה?!
הכאב, רק מלחשוב עליו...
|
אני זוכרת את זה, כאילו זה היה אתמול.
הגעת אליי אחרי סופ"ש יותר מדי ארוך שלא התראינו... לא יכולתי
להתאפק!
ממש כמעט קרעתי ממך את הבגדים, אחרי שסיימתי להתנפל עליך
בנשיקות...
|
|
|
כשאתם אומרים
"שלח לחמך" למה
אתם מתכוונים?
לשלוח את הלחם
שלנו או לשלוח
לחמנו, אבא של
הכלה? כי זה ממש
לא בסדר, את
מטעים פה ציבור
שלם של אנשים!
שטולבך
בדיסלקציה. |
|
