[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה










אל היצירות בבמה האהובות על דנה קאופמןאל 30 היצירות האהובות שנבחרו לאחרונהאל היוצרים המוערכים על ידי דנה קאופמןאל היוצרים המעריכים את דנה קאופמן

לרשימת יצירות השירה החדשות
יחסים
אני לא הולכת להתנצל
נמאס שבי ובאהבתי את טופחת ספק מעליב
אינך מעריכה את הסבלנות האדירה שנובעת purely מאהבה
את כנראה אינך בטוחה

סוריאליזם
ואת,
אין אחרת לי
זו את

ייסורים
את לא טיפשה
גם לא ילדה אבודה
את אחת ויחידה

וידוי
כמו שור מתנגח
על הכל וכלום

הגות
מאיפה באת לי מאיפה,
אני לוחשת ללא קול
מביטה בלי לשאול

וידוי
כמוה ואין כלל אחרות
זונות אחר מנות
של שקט חסר הפרעות

גורל
את האחת שלי
המתוקה שלי
משגעת שלי

כמיהה
אני רוצה כל כך להאמין שאתך אוכל את מה שלא העזתי לבקש.
להגשים.
רוצה כל כך לסמוך ולדעת, שמעבר לאהבה, את אותי מבינה ולא
שוכחת.

את הקודקוד
הערת כל אחת כאילו הייתה היפיפיה הנרדמת
הכנסת אותנו לסרט
סרט אמיתי

גן עדן
נרדמת בשלה
כמו תינוקת בשלה
יפה זאת סתם מילה
היא אותי מטריפה

געגוע
את לא שפויה
ואני מטורפת
את לי יחידה
ואני כמו חידה

תחושתי
את נוגעת בי
כן, אני מודעת. את נוגעת.
אבל לא.
זה לא הכל

אהבה
לא הרשית להקיא
לא הרשית מעצמי מזון לגוף לחסוך
וברירה אחת נשארה, אם לא שתיים

הגות
בלי אזהרה
התמכרתי לשמש
לחמימות המעבה
את העור הקרוע
לאור שממלא
את הלב הפצוע

גן עדן
מעט ימים, אושר גדול
אדם אחד, צויר על פי בקשה, במכחול

כעס
איזו מין חלאה
איזו מין משאלה
להרע

סוריאליזם
הזמן איבד מימד
נשר ממנו לעד

פיוט
מלטף סביב קימורייך, מתרוצץ סביבך, נח עלייך.
הייתי רוצה לנוח עלייך, להניח עלייך, ראש ויד וגוף

אמונה
longing for an everlasting soul
watching you all...

ביקורת
בלי ספק - אהובתי
את שלי

נוסטלגיה
לא הרגשתי מוזר
לא הרגשתי שונה

מקום
כשאני מן הצד
נולדתי כמתבוננת
את הכל במשיכה אחת
נושמת.

אכזבה
"ת"א היא לך רפש
כחתול רחוב המתפלש
חושבת שזה מה שיש"

גורל
שני מטרים משער-מנשה
אשפוז לא אמיתי
הבראה מעשית,
נפשית וכלכלית

תחושתי
את משקרת ואת שקופה
מגוחכת כפרוצה

יחסים
רק שלא יגמר
לעולם
תהיי איתי שם

סוריאליזם
לא משנה עם מי כבר התחלתי
לא משנה כמה הזדיינתי
לא משנה כמה הסתממתי
את עוד שם. צרובה

הרהור
העיניים שלך חורף
מקבלות צבע של מים
את עטופה בשכבות
מרוכזת בלחיות

אמונה
בין צפיפות לעדיפות
את תרה בלי הכרה
אחר מילה יקרה

ג'ננה
לילות רטובים ברגליים יחפות
במיץ שהתזת על קירות בלי פיות

מצב
כל מה שרוצים
שואבים דרך אפים
חלומות ותקוות
נגוזים והולכים

ביקורת
למשש כל אבר
לדעת אותה כבר.
ולשמור על כבודה
מכל משמר

געגוע
במו ידיי הרסתי הכל
שברתי חתיכה וניפצתי את המכחול

מינימליסטי
להתיישב בפינת עולם נידחת
ולהחליט להפסיק. לחיות בלי
פחד.

טבע
רוקד כמו צוחק
על מי שממנו מתחבא

את ילדה שלי, חולה.
על פרשת דרכים בין כאב לתפילה

חרטה
כמו קליפה
מרוקנת כמו השמש בלי קרני ביצתה
צהוב וחיוור

מצב
הייתי חסרה לך
את אומרת
ואני לא מסגירה
למילים שלך למדתי

סמים
תמונות אינן משקפות
תחושות ונגיעות
סרטים אינם מראים
את המבט שהיה לך

כמיהה
קורסת תחת שברי-ליבך
אוספת ורוקמת
סיפור חדש לנשמתך
את כמו נמסה תחתיי

נוסטלגיה
איך בשניה ניפצת
כלוב סגור ושחור

הרהור
הלב שליו
והתפילה נענתה
אני מתוודה

נוסטלגיה
שולחת לי קריצה
מפריחה איזו עקיצה
ואת יפה
כל כך יפה

כמיהה
לא קרובה לציפיות
רק של עצמי (זו לא חוכמה)
לו רק לנסות

כעס
החזקתי נשימה
על מה שלא היה
רעדתי כולי
מאיך ירגיש לי בלי

נוסטלגיה
מהדקת אותי אלייך כשאת במיטה
קרוב כל כך.פתאום.כל כך רחוקה
לא מושגת,לא עוזבת,לא מרפה
חופנת אותך ומדמיינת שאין מלבדי

הרהור
משתדלת להיעלם
מזווית עינייך
מחפשת להיות
הרבה בלעדייך

נוסטלגיה
הסיגריה נשרפת
ואני נטרפת
מתבוננת בך
כחיה שהרעבת

אכזבה
שנים חיכיתי
לקרבה השלמה

זכרונות
נדמה לפעמים שאת טובעת
בחוסר הבטחון העצמי

סאטירה
הרגע הארור שבו
שלשלאות כבדות יזלגו על איבריי

אהבה
משהו בתוכי יזוז
אני לא עומדת בפניי
הכישוף
היא חזקה ממני. תמיד הייתה

כמה הייתי נותנת כדי שתחייגי מהנייד שלך
איך אמרת - "גברת גברת יצאת..."

מצב
הדרך אלייך
לא שלי היא
הסוף בדברייך
נודע כבר ללבי

ייסורים
מתחמקים מהדיכאונות
כמו במשחק מחשב
מנסים לדחות
את הרגע בו כואב

גורל
אני הולכת לאט
פוסעת
יודעת
שאת נוגעת

מצב
היה לי חמים
בין אברייך העוטפים
מרגיש כל כך נכון
לנשק אותך עמוק

קצרצר
האם ייתכן
לאהוב כך אכן
אדם שמסכן
כל מה שבתוכו חופן

מצב
תרגעי, אל תדברי
תשתקי, רק אל תאמרי

צמד שירים
אני בסטלה של עייפות
עטופה כמו בפוך
מטושטשת כמו לפני תרדמה
מעורפלת ואיני מבינה

ביקורת
את גורמת לי להרגיש לא בסדר
וזה על הזין שאין לי

וידוי
שם הם מסתתרים
בין התת-מודע לרציונל
מעט אחרי הרצונות
הרבה אחרי כל שמוכר

ארוטי
מחכה כבר להפשיט
עצמי של כאן, מעליי
מחכה כבר להכניס
משהו חם לקרביי.

געגוע
מחפשת אחר דבר שכמו נותר ממוסגר
מתכרבלת בחיקו למרות שהיה כזר

הגות
אנשים הם אנושיים
ואני ואת,
שתינו ביניהם.

זכרונות
חפשי אותי בסיבוב
אין מחילה בזו האכזבה

הגות
רגע מתומצת
בלי הבעה,
פעורה.
לתחושות הבוקעות ממך
למילים העיוורות כמותך

ארוטי
חבקתי חיוכך
ברחתי בין קרעי גופך

קצרצר
לספר ולפרוק
אני אוהבת שאת כנה
את מרגישה נורא נכונה

נוסטלגיה
לפעמים סתם מתעקשת
עושה פרצופים ומתרגשת
את נשית ומטרפת
לעתים עוקצנית ומכשפת

תחושתי
יום האהבה היום מסתבר
הייתי רוצה לשלוח לך זר
כזה מחבק של פרחים או מתוקים
אבל אני לא רוצה שלא יהיה נעים

הגות
חתיכות של בדידות
שבך רק שרפה
ואת יפה
רוצה לעטוף אותך כנסיכה

יחסים
עוברת לאט ורטוב
טועמת מכל פינה

ארוטי
את שונה מהכל ודומה לאינסוף
כמעין קיבוץ גלויות של צבעים ורגשות
לא פגשתי כמוך
את כמאהבת שאינה נשכחת

בדידות
לוחשת בשמך
ואת אינך.

הגות
לפעמים מכחישה
לא הופכת אישה

ביקורת
זו לא בדיוק
פנטזיה קלאסית
זו מן מעורבת
של פיכחות ואיוולת


לרשימת יצירות המונולוג החדשות
היא ואני
ואת מתבוננת בי
ואני מתבוננת ליד
השבילים המתפצלים
בינינו לעד

את יודעת מה את?
את מקסימה!

עושה לי לצחוק מהבטן, מהנשמה.

אמונה
סוף 2007, תחילת 2008, התחלה חדשה אליה יצאתי מתוך הריסות חיי
הקודמים, יצאתי עם דבר אחד החשוב מכולם, הבנת יסוד חיי

חוסר אונים
"..אולי זה סתם כך
כשרוצים ולא בא
כשרוצים ממש נורא
אהבה.."

חוסר אונים
הכול וכל זאת
דחיית הזיות
אולי קצת חולני
תחושת הכאה עצמית שכולה אני.

אורבני
ומה עם השכן הנחמד, שאת פוגשת מדי פעם במרכז
וההיא מהמכולת שדואגת שתשלמי לה את החובות
למה לא הם, למה דווקא אני,
נאלצת כך לקום באמצע קיץ זדוני?

היא ואני
מסתכלת למעלה
רואה רק בור כחול
רוכנת למטה
וזה רק חול
מאיים ליפול


לרשימת יצירות הפרגמנט החדשות
כותבת מילים שנופלות הישר בין הרגעים
הכי כואבים
נוגעים לא נוגעים


לרשימת יצירות הצילום החדשות
דיגיטלי
אל היצירה




את יודעת שהייתי
פעם בקרקס ?!


הבליינדייטר
בשקר לבנבן
שמכניס המון
עניין לערב


תרומה לבמה





יוצר מס' 44798. בבמה מאז 24/5/06 5:47

האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות לדנה קאופמן
© 1998-2019 זכויות שמורות לבמה חדשה