|
אני לא הולכת להתנצל
נמאס שבי ובאהבתי את טופחת ספק מעליב
אינך מעריכה את הסבלנות האדירה שנובעת purely מאהבה
את כנראה אינך בטוחה
|
את לא טיפשה
גם לא ילדה אבודה
את אחת ויחידה
|
כמו שור מתנגח
על הכל וכלום
|
מאיפה באת לי מאיפה,
אני לוחשת ללא קול
מביטה בלי לשאול
|
כמוה ואין כלל אחרות
זונות אחר מנות
של שקט חסר הפרעות
|
את האחת שלי
המתוקה שלי
משגעת שלי
|
אני רוצה כל כך להאמין שאתך אוכל את מה שלא העזתי לבקש.
להגשים.
רוצה כל כך לסמוך ולדעת, שמעבר לאהבה, את אותי מבינה ולא
שוכחת.
|
את הקודקוד
הערת כל אחת כאילו הייתה היפיפיה הנרדמת
הכנסת אותנו לסרט
סרט אמיתי
|
נרדמת בשלה
כמו תינוקת בשלה
יפה זאת סתם מילה
היא אותי מטריפה
|
את לא שפויה
ואני מטורפת
את לי יחידה
ואני כמו חידה
|
את נוגעת בי
כן, אני מודעת. את נוגעת.
אבל לא.
זה לא הכל
|
לא הרשית להקיא
לא הרשית מעצמי מזון לגוף לחסוך
וברירה אחת נשארה, אם לא שתיים
|
בלי אזהרה
התמכרתי לשמש
לחמימות המעבה
את העור הקרוע
לאור שממלא
את הלב הפצוע
|
מעט ימים, אושר גדול
אדם אחד, צויר על פי בקשה, במכחול
|
איזו מין חלאה
איזו מין משאלה
להרע
|
הזמן איבד מימד
נשר ממנו לעד
|
מלטף סביב קימורייך, מתרוצץ סביבך, נח עלייך.
הייתי רוצה לנוח עלייך, להניח עלייך, ראש ויד וגוף
|
longing for an everlasting soul
watching you all...
|
לא הרגשתי מוזר
לא הרגשתי שונה
|
כשאני מן הצד
נולדתי כמתבוננת
את הכל במשיכה אחת
נושמת.
|
"ת"א היא לך רפש
כחתול רחוב המתפלש
חושבת שזה מה שיש"
|
שני מטרים משער-מנשה
אשפוז לא אמיתי
הבראה מעשית,
נפשית וכלכלית
|
את משקרת ואת שקופה
מגוחכת כפרוצה
|
רק שלא יגמר
לעולם
תהיי איתי שם
|
לא משנה עם מי כבר התחלתי
לא משנה כמה הזדיינתי
לא משנה כמה הסתממתי
את עוד שם. צרובה
|
העיניים שלך חורף
מקבלות צבע של מים
את עטופה בשכבות
מרוכזת בלחיות
|
בין צפיפות לעדיפות
את תרה בלי הכרה
אחר מילה יקרה
|
לילות רטובים ברגליים יחפות
במיץ שהתזת על קירות בלי פיות
|
כל מה שרוצים
שואבים דרך אפים
חלומות ותקוות
נגוזים והולכים
|
למשש כל אבר
לדעת אותה כבר.
ולשמור על כבודה
מכל משמר
|
במו ידיי הרסתי הכל
שברתי חתיכה וניפצתי את המכחול
|
להתיישב בפינת עולם נידחת
ולהחליט להפסיק. לחיות בלי
פחד.
|
רוקד כמו צוחק
על מי שממנו מתחבא
|
את ילדה שלי, חולה.
על פרשת דרכים בין כאב לתפילה
|
כמו קליפה
מרוקנת כמו השמש בלי קרני ביצתה
צהוב וחיוור
|
הייתי חסרה לך
את אומרת
ואני לא מסגירה
למילים שלך למדתי
|
תמונות אינן משקפות
תחושות ונגיעות
סרטים אינם מראים
את המבט שהיה לך
|
קורסת תחת שברי-ליבך
אוספת ורוקמת
סיפור חדש לנשמתך
את כמו נמסה תחתיי
|
איך בשניה ניפצת
כלוב סגור ושחור
|
הלב שליו
והתפילה נענתה
אני מתוודה
|
שולחת לי קריצה
מפריחה איזו עקיצה
ואת יפה
כל כך יפה
|
לא קרובה לציפיות
רק של עצמי (זו לא חוכמה)
לו רק לנסות
|
החזקתי נשימה
על מה שלא היה
רעדתי כולי
מאיך ירגיש לי בלי
|
מהדקת אותי אלייך כשאת במיטה
קרוב כל כך.פתאום.כל כך רחוקה
לא מושגת,לא עוזבת,לא מרפה
חופנת אותך ומדמיינת שאין מלבדי
|
משתדלת להיעלם
מזווית עינייך
מחפשת להיות
הרבה בלעדייך
|
הסיגריה נשרפת
ואני נטרפת
מתבוננת בך
כחיה שהרעבת
|
נדמה לפעמים שאת טובעת
בחוסר הבטחון העצמי
|
הרגע הארור שבו
שלשלאות כבדות יזלגו על איבריי
|
משהו בתוכי יזוז
אני לא עומדת בפניי
הכישוף
היא חזקה ממני. תמיד הייתה
|
כמה הייתי נותנת כדי שתחייגי מהנייד שלך
איך אמרת - "גברת גברת יצאת..."
|
הדרך אלייך
לא שלי היא
הסוף בדברייך
נודע כבר ללבי
|
מתחמקים מהדיכאונות
כמו במשחק מחשב
מנסים לדחות
את הרגע בו כואב
|
אני הולכת לאט
פוסעת
יודעת
שאת נוגעת
|
היה לי חמים
בין אברייך העוטפים
מרגיש כל כך נכון
לנשק אותך עמוק
|
האם ייתכן
לאהוב כך אכן
אדם שמסכן
כל מה שבתוכו חופן
|
תרגעי, אל תדברי
תשתקי, רק אל תאמרי
|
אני בסטלה של עייפות
עטופה כמו בפוך
מטושטשת כמו לפני תרדמה
מעורפלת ואיני מבינה
|
את גורמת לי להרגיש לא בסדר
וזה על הזין שאין לי
|
שם הם מסתתרים
בין התת-מודע לרציונל
מעט אחרי הרצונות
הרבה אחרי כל שמוכר
|
מחכה כבר להפשיט
עצמי של כאן, מעליי
מחכה כבר להכניס
משהו חם לקרביי.
|
מחפשת אחר דבר שכמו נותר ממוסגר
מתכרבלת בחיקו למרות שהיה כזר
|
אנשים הם אנושיים
ואני ואת,
שתינו ביניהם.
|
חפשי אותי בסיבוב
אין מחילה בזו האכזבה
|
רגע מתומצת
בלי הבעה,
פעורה.
לתחושות הבוקעות ממך
למילים העיוורות כמותך
|
חבקתי חיוכך
ברחתי בין קרעי גופך
|
לספר ולפרוק
אני אוהבת שאת כנה
את מרגישה נורא נכונה
|
לפעמים סתם מתעקשת
עושה פרצופים ומתרגשת
את נשית ומטרפת
לעתים עוקצנית ומכשפת
|
יום האהבה היום מסתבר
הייתי רוצה לשלוח לך זר
כזה מחבק של פרחים או מתוקים
אבל אני לא רוצה שלא יהיה נעים
|
חתיכות של בדידות
שבך רק שרפה
ואת יפה
רוצה לעטוף אותך כנסיכה
|
עוברת לאט ורטוב
טועמת מכל פינה
|
את שונה מהכל ודומה לאינסוף
כמעין קיבוץ גלויות של צבעים ורגשות
לא פגשתי כמוך
את כמאהבת שאינה נשכחת
|
לפעמים מכחישה
לא הופכת אישה
|
זו לא בדיוק
פנטזיה קלאסית
זו מן מעורבת
של פיכחות ואיוולת
|
ואת מתבוננת בי
ואני מתבוננת ליד
השבילים המתפצלים
בינינו לעד
|
את יודעת מה את?
את מקסימה!
עושה לי לצחוק מהבטן, מהנשמה.
|
סוף 2007, תחילת 2008, התחלה חדשה אליה יצאתי מתוך הריסות חיי
הקודמים, יצאתי עם דבר אחד החשוב מכולם, הבנת יסוד חיי
|
"..אולי זה סתם כך
כשרוצים ולא בא
כשרוצים ממש נורא
אהבה.."
|
הכול וכל זאת
דחיית הזיות
אולי קצת חולני
תחושת הכאה עצמית שכולה אני.
|
ומה עם השכן הנחמד, שאת פוגשת מדי פעם במרכז
וההיא מהמכולת שדואגת שתשלמי לה את החובות
למה לא הם, למה דווקא אני,
נאלצת כך לקום באמצע קיץ זדוני?
|
מסתכלת למעלה
רואה רק בור כחול
רוכנת למטה
וזה רק חול
מאיים ליפול
|
כותבת מילים שנופלות הישר בין הרגעים
הכי כואבים
נוגעים לא נוגעים
|
|
|
החלזון מהשפן!
יו"ר האקדמיה
לשיבוש פתגמים
חווה דעתו על
מוצא המינים |
|
