|
לפתע הכל השתנה
מה שחשבתי שישאר לעד
נעלם
|
באוויר בועה בה משתקפות קרני אור צבעוניות
ברוח מתעופפת
ומתרחקת
|
הכל יכל להיות כה פשוט
אך היא הלכה בדרך הקשה
היא חשבה שזוהי הדרך הנכונה
ונתקעה ללא מוצא
|
כולם חושבים שהם מכירים אותי
אבל אף אחד לא מכיר אותי באמת
|
תמים ומשחק לפי הכללים
הולך לו על חבל עבה ליד החיים
מביט במראה ולא אוהב את עצמו
החבל עבה מדי ולא נותן לו לנשום
|
על לבך העבר חרוט
צלקת שמחזירה אותך למציאות
הימים חולפים והעתיד הופך לעבר
ואת שקועה בחלומות על המחר
|
אני מפחדת להגיע לסוף
בלי לעבור בהתחלה
מביטה על המחוג זז
ומרגישה חסרת שליטה
|
אם לי היו נותנים לברוא עולם
הייתי עושה עולם מושלם
|
פיתת אותי
ואני נשבתי בין זרועותיך
נשיקותיך היו כה רכות ומזמינות
בראשי זכרון של ידיך את גופי מלטפות
|
לפתע קמתי כשהמדים עלי, נעלתי את נעלי השחורות, הכנסתי את
החולצה לתוך המכנסיים, ענדתי את הדיסקית, אספתי את שערי וחבשתי
את הכומתה על ראשי.
|
שלום. קוראים לי דנה, אני בת 20 ועדיין לא היה לי חבר.
אני לא חושבת שאני מכוערת, טיפשה או חסרת חוש הומור, אלא סובלת
ממחלה נוראית וקשה למרפא, הנקראת "ביישנות".
|
|
|
ואז, פתאום,
בדיוק בשניה
שהרמתי
ת'תחתונים
והתכוננתי לצאת
החוצה ולחזור
לשיעור, ראיתי
אותו. ממש
מילימטר מתחת
לאף שלי.
מי היה מאמין?!
הסלוגן שלי,
שלי!!! רשום
בטוש אדום חזק,
במשתנות של
ביצפר!!!!
מבחינתי, זהו
שיא השיאים,
הגשמת כל חלומות
ילדותי!!
אנ'לא מאמין.
פשוט לא. |
|
