|
וסמכתי עליך ובטחתי בך
שלא תעזוב לעולם
וגיליתי לך
את הסוד שלי
|
הוא הציל אותי כשנפלתי כשנשברתי כשעולמי חרב עלי
בלעדיו איפה הייתי איך היו נראים חיי
|
העט
כותבת
כשכבד לי כשקשה לי כשנשבר לי כשאני כועסת
|
ואני לא יודעת מה לחשוב מה לעשות
הייתי רוצה שיהיה קצת אחרת
לא הייתי רוצה להמשיך ולחכות רק הייתי רוצה שיהיה כבר היום
|
ההגיון שכבר אין לי
הסיכון שאקח
בוודאי ישתלמו לי
|
אתה לא קורא את השירים שלי ונזכר בי ובכאב
ובכל מה שהרגשת
בטוב וברע
|
כשכולכם נגדי אני שונאת אותכם
אתם חושבים שאתם חזקים ממני
אבל אתם טועים
|
חושך
קר לי והגשם שוב יורד
השמים מתבהרים
|
מכל מקום
ממילים
ממבטים
רק ההווה נשאר
|
פתאום הלכת
אמרת שהכל נגמר
שלא אתקשר אליך
|
|
|
הסתכל על הגבר
במכונית שלצידך.
הוא נראה בטוח
בעצמו. איש לא
יכול לנחש שהוא
סובל מבעיות,
נכון? גם אתה
יכול להיות כזה.
אם תחייג
לקליניקה און
אחת שמונה מאות
שמונה שמונה
שמונה תשע תשע
תשע קליניקה
און
הסתכל על הגבר
שעל האופנוע
משמאלך, הוא
נראה בטוח
בעצמו, נראה גבר
מלא עזוז וסקס
אפיל. אתה יודע
שלעולם לא תגיע
לקרסוליו. זהו
בועז רימר.
גחלילית מפרגנת |
|
