|
אינקוגניטו
אני עדיין סופרת מהיום שעזבת
מחכה שתחזור לגאול את הזמן שלקחת
מצאתי תשובה ואין בי פחד
אני מצטרפת אליך, כדי לעוף לנצח ביחד
|
לא מוצאת את האור
שרויה באפלה
מתי כל זה יעבור
אני לא מבינה
|
ולמה תמיד אומרים: "כשתגדל תבין"
כי ככל שגדלתי למדתי רק את ראשי להרכין
לאטום את אוזניי
ופחות ופחות להבין
|
עוצמת את העיניים
מקשיבה לגלים
כמו האמת
בסוף גם הם מתנפצים
|
כמו עיוור שמנסה לראות את הקשת
כמו חרש שמנסה לשמוע אותי לוחשת
זאב ערבות שמילל בלילות
האם מישהו אותו שומע
|
הלכתי לישון לתוך המציאות
וקמתי בחלום שבו אבדה התמימות
הרצון שלי להבין עבר ריסון לפני שנים
הוא היה מופרע בערך עד הגיל שאיבדתי את הבתולין
|
אתה מת מפחד לחיות
אתה תמות מפחד
אתה מפחד למות לבד
מה זה באמת ביחד
|
שולחת לי קרן מבעד לכאב
שאוכל להיאחז בה עם חבל מתוך הלב
מאירה לי את הדרך כששחור ואטום
רוקמת עוד פיסה מבד חיי הרקום
|
|
|
אני עומד מול
הקיר ושואל את
עצמי, בשביל
זה?! בשביל זה
לבכות?
זה כל כך ריגש
אותי עד שהתחלתי
בעצמי לבכות, לא
כי זה ריגש
אותי, כי יצאתי
אדיוט.
יוסי עמוס חזה
מהרהר מול הכותל
על מותו של מוטה
גור. |
|
