|
דנווווווש18
המילים שנאמרו,
נארזו ונשמרו,
ואלו שעוד לא,
מעולם לא יאמרו,
מעולם לא ישמעו...
|
מבט של פחד,
ומגע של חום,
פתאום זה יחד,
שהחליף את הכלום...
|
הגיטרה מנגנת צליל של געגוע,
קולך מהדהד ברקע,
בדרך המוכרת רק לך שובי הביתה,
ואולי מחר ישוב גלעד,
אלייך אמא
|
האור נגלה לי דרך עיניך,
וחום נשפך מצחוקך,
בהירים השמיים בעיניך,
ולכן אדע - זו אהבה.
|
הוא
מחולל הסערות בנפשי,
מכבה האור בעיניי,
ומאיר בלילה קר,
בשעות של ירח מעל הכפר.
|
לא תשמע את השיר
שיוצרת הרוח,
עם קול פעמונים,
מתוך שדה פתוח...
|
חלמתי שאין איש ברחוב,
אני לבד,
חלמתי שצעקתי,
אין אף אחד,
חלמתי ששכחת לאהוב.
|
בחוץ הים שקט בפנים גלים גבוהים,
אתה שוכח מה היה לשנינו,
כל הזיכרונות אתה זורק,
אומר אוהב ואז שותק,
מבול כבד יורד עלינו...
|
זה ערב אחר,
היא לוחשת - הוא רק מקשיב,
מסתכלת עליו ורושמת,
מסכמת את מה שבלב,
את מה שלא העזה לומר...
|
בזווית העין דמעה מנצנצת,
מאיימת לפרוץ אבל הוא בכל זאת גבר,
הוא לא יכול להרשות לעצמו,
אז הוא מפנה לי את הגב,
|
בין צלילי הזיוף,
אנגן לך מנגינה של אמת.
הגעגוע כבר שקוף,
אך אני עוד אילמת
|
שעוני מתקתק ונשמע כסופי,
ועם צעדיי ביחד הופך למנגינה
|
לוחמים בשדות,
ומתפללים בלילות,
תפילות קטנות,
לרגעים גדולים,
תפילות גדולות,
לרגעים קטנים...
|
שמך הוא מנגינה
לכל אוהבייך,
כל תפילותיי למענך,
ושיריי הם בשבילך
|
הנצח מתפוגג בין הזריחות,
מהלכת ברגליים יחפות,
בצעדים קטנים,
אליך...
|
לפעמים אני רואה אותך בוכה,
ואני סופרת לך את הדמעות,
לפעמים אני רואה אותך ישן וחולם,
ואני סופרת לך את הנשימות.
|
את כל מה שחוויתי
אהפוך למילים,
כדי שתקרא ותיזכר,
באותם הימים
|
|
|
יכול להיות
שמשפחת
החשמונאים עוד
חיה? |
|
