מסתתרת מאחורי איפור כבד,
שנמרך על פניה ומתמזג עם העשן.
נמצאת במבוך עצמי,
מתפתל וחסר גבול.
בכל אפשרות היא מוצאת חלל,
ויש לה עיניים עמוקות וריקות.
עצובה למחצה מסתתרת בעבר,
נוצרה מבעיות וכנראה שנמאס לה כבר.
טובעת במילים הנשפכות על דפיה,
לא מוצאת היא עצמה גם לא במילון.
כי לחופש שלה אין הגדרות.

ביום שבו עזבת עצב ביום שבו עזבת נגמרו החלומות, כמו מפולת לתהום נופלת בלי תקוות. כמו עץ במדבר נשארתי לקוות, אתה מתערבב לי בראש עם עוד מיליון ואחת שאלות.