|
הגעתם לדנה בלונדה
אני לא נמצאת כרגע
אנא השאירו הודעה אחרי ה..
בייייייייייייייייייייפ
אני חושבת שקוראים לו אלברט, כי לפעמים אני מקבלת מיכתבים
שממוענים לאלברט. אני לא מכירה שום אלברט אחר. זה בטח הוא.
|
אני מאושרת.
אני הולכת (עם עצמי) ברחוב ומחייכת לכולם.
|
כבר גמרתי 2 חבילות של מסטיק אורביט ורוד (שאני מרשה לעצמי רק
ברגעי דיכאון עמוק) וחצי חבילת סיגריות נובלס.
|
אין לו הרבה זמן לחיות. הוא יודע את זה.
אף אחד לא אמר לו במפורש- אבל הוא עצמו פשוט חושב שאף אדם לא
יכול לחיות עם כל-כך הרבה סבל, כל-כך הרבה זמן.
|
אני עומדת
בפינת החדר
עירומה
|
שתיקה. היא יושבת מולו, והוא מולה. שתיקה ערפילית מכסה את חלל
החדר, מקיר, לקיר, לקיר, לקיר, מהרצפה לתקרה, ובחזרה.
|
הלכנו ברחוב ארבעתנו, ריחפנו באוויר בעצם, כל אחד חולם עם
עצמו- אבל בעצם כולנו חולמים על אותו הדבר- איך אנחנו על
אופנוע בערב יום שישי, קורעים את העיר- ולא משאירים מאחורינו
שריד, חוץ מענן העשן שניפלט מהאגזוז,
גם כן מזיק לאיכות הסביבה.
|
פעם איש שהתחיל איתה ברחוב, שאל אותה מה היא עושה; היא לא ידעה
במה לבחור. היא לא ידעה אם להגיד שהיא אוספת שיער, או שהיא
מזיינת גברים. אז היא פשוט התעלמה והמשיכה ללכת.
|
תיראו אותי!! אני לבושה ממש יפה- כאילו שעוד מעט יואב יבוא
לאסוף אותי לאיזה נשף מפואר. אני מאופרת, עם איפור (קבוע) בצבע
שתואם לשמלה. בין הידיים אני מחזיקה ורד אדום.
|
דגים צפים
על נייר עטיפה צבעוני
|
מציץ בין טיפטופי השרף
מתחבא מאחורי עץ העבות...
|
טווסים לבנים כאן
שום אחד מהם
הוא לא טווס שחור
|
מהבוהן ועד הזרת
מחכה לבעוט
|
תפשוט מעלייך את עור הבובה
לאט לאט...
|
גלי קול מועברים ממני לסביבה-
ואין קול ואין עונה.
|
קקטוס נישא למרומי הגיבעה.
קקטוס סגנוני, פורה- מלא בפירות כתומים ומתוקים.
קקטוס קקטוס קקטוס.
|
פרפר קטן מנגן כענבל בנפשי.
|
צריך לגנוב ממנו
את ההילה שלו.
|
קשה להגדיר טירוף. כל אחד- והטירוף שלו.
|
אתה יושב לך בחדר המתנה... וממתין.
|
כולם שוכבים על הרצפה, עם יד על הבטן.
רגעים קטנים של אושר.
|
אל הארכיון האישי (7 יצירות מאורכבות)
|
|
עכשיו, כשחזרה
אליי המודעות,
גהרתי מעליה,
מעל פיטמותיה
הקטנות שזהרו
בעיניי כניצוצות
אש. הרגשתי
תחושת עוצמה כמו
לא אף פעם.
נשאתי אותה אל
המישור האירוטי
במוחי כמעיין
בוחן עד להיכן
היא תישאר איתי.
גלים של תשוקה
סוחפים כשהיא
עוברת. לפתע
החטא ממלא את
ראשי, אבל אהבתי
כה פשוטה היא,
כה טהורה כך
שלאף מחשבה אין
כאן משמעות. |
|
