[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה








נולדה בת"א, בשנת 1972, וניסיתה לשרוד בה, ללא
הועיל. עזבה לפנימיה חקלאית, ניסיתה להתבגר בשלום
במקביל לקטיף תפוזים והרחת תרנגולים.
בעודה ממשיכה הלאה עם משקעי העבר, התחילה לכתוב
שירים, שהיו מישען ומיפלט בעיתות הבדידות הרבות.
בשנת 1991 עלתה לירושלים, למדה באוניבסיטה העברית
סוציולוגיה ומזרחנות, ואחר כך למדה מעט אריכלות.
ובמקום הקדוש הקשה והקסום מצאה את אישה, בן זוגה
לחיים.
היום היא אם לילד, יותר שלמה ומאושרת מאי פעם, עם
אמונה היא נמצאת במקום הטוב ביותר בשבילה.

עיקר הכתיבה נעשתה במשך כעשור משנת 1987-1997. באתר
זה מובא שיכתוב כתביה ועליהם נוספו שירים, חלקם ברוח
אחרת יותר אופטימית ובוגרת.
אתר המשפחה של דנה, שנוצר ע"י אישה:
http://ofir.tayind.com/baby




לרשימת יצירות השירה החדשות
גיהנום
האשמתי אותך.
איני זוכרת,
האם לראשונה מודיעה לעצמי?
הרי זה כתוב.
-אתה אשם-

כמיהה
אבא. אל תלחץ אותי לקיר
אל תדחוף אותי חזק
זה לא טוב לי, זה לא נעים.

מצב
אבן,
אבן נושמת,
גדלה
קטנה
מתחדדת
מתאחדת.

יחסים
נסחפתי בגלים
נסחפתי עימם
רציתיח לברוח
הם הסכימו, סחפו.
אני הסכמתי, נסחפתי.
ברחתי.

כמיהה
אוהבת חוכמה, יופי
מיוחד ללא במה.
אני שונאת בלי די.

לא למה, כי אם איך.
יד עם שעון (אולי מזכרת, אולי)
עם לטיפה. כיצד היא לחצה על מיתרים של מעל.

גורל
מערה גדולה
לה פתח יחיד.
היה לי בה טוב, אך קצת חשוך.
היה לי בה טוב, אך קצת רע.

שכול
אני רואה אותך מול עיניי.
אמא אמרה לי שהלכת.
כעת אתה חבר של נמלים.
הילדים עומדים המומים ודאי,
ואימם, עם המפתח של הבית בלבד.

יחסים
האמנם עדיין יש בך אהבה?
אולי תרצי לשקוע
בחוץ מתחת
לשקרים. לעול.

יחסים
אני לא שייכת לכם
אולי רק במקרה
נולדתי בארצכם.

הייתי צריכה להיות השמיים, או
סתם כוכב נלווה.

יחסים
לא יודעת עליכם.
על החיים שלהם.
על הקללה והברכה של אמא.

עכשיו,
אני בפשטותי.
אתה מוזמן לבוא
להריח שערי,
גופי.

מחאה
אתם טובים,
אתם הולכים.
בדו קרב עם העולם
אני נותרתי פה

קובץ שירים
בן אדם
לא, זה לא כפי שזה נראה.
אינו עיניים, גפיים, שרירים.
אלא שביל דרכו, בו, עוברים.

קצרצר
ערך הקול
ערך המתח
ואם אשמע קולך
(לא שמעתי?)

בלדה
הסוף די מר, אישי הקט.
השקר משקר, אין לו סוף או התחלה,
אינו יכול לנשום, לחוש או לנחש איפה עובר הגבול.
עובר מצד אחד לצד שני,
בלי להפלות איש.

מחאה
אלוהים
רחץ קצת את הלילה
מהרשע שמזדנב, ומתחמק אל פינותיו האפלות.

קצרצר
היא קפצה. בטוחה בעצמה
קפצה, והיא כולה לא בה.

היא היתה כמעט שקופה.
יכלו לראות את השחור
שם בפנים
אך היא היתה כה לבנה.

בדידות
גלים ניפצו את פליטת החוף
גלים שיברו את פליטת האור
מילים שודפות גלים.

מצב
גר שם אדם.
הוא בתוך עצמו.
אך בתוך עצמו הוא.

לזחול,
למשוך,
לנשום באפיסת כוחות

גולשת אט אט לים. בעל השליטה העליונה,
על הכחול האמיתי שבעולם.
נרטבה לה השמש, זורקת
אורות וחצים עויינים
לכיוון המים.
הם מנסים לכבות אותה.

שאלתי עוד,
ולא עניתי.
שאלתי רק את עצמי,
ולא ענה לי קול.

רוצה חופש
את הזהב.
בנבזיות,
אדחה אתכם
אחלום חלומות
אסתדר בבדידות.

הרהור
אני יכולה לדמיין
מסך שחור כגיליוטינה
יורד על עולמי
חותך בבשרי.

כמיהה
הוא הופיע ללילה שלם.
פחדתי להאמין שהוא שם
שמחתי שזה אתה ולא אחר.

פתחתי את עיניי, ואין.

שכול
הם שם בעולם אחר
ואנחנו פה מחכים.
הם מאד רחוק
ואנחנו אף עוד
חווים כמעט מות
מרגישים פיסת היסטוריה
בלב, בגוף.

בדידות
חשבתי,
אהבה, אמצא, מתי שרק ארצה.
פוף.
לבי הוכה תדהמה.

אני אצבע כולי
בצבעים, מכל הסוגים
כדי לחזור בי
כדי לא להתחרט
כדי שיהיה יותר יפה
כדי שתסלחו

היה לה שיער ארוך ומסורק
כמו בציורים פשוטים
היתה לה שמלה או חולצה ארוכה.

יחסים
כשאני שונאת
אל תצחקו.
לא רוצה לראות אושר,
חיוך.
פשוט תתחככו
תתייחסו.

מחאה
עם לילה, גווע רצוני.
גוועה תשוקתי.
מתחילה הכנה קדחתנית, לבוקר.
למחר,
הוא יהיה יפה.

מקום
ענדתי מגן דוד
דרכי קראה לי.
מפגש עם מרצח
נלקח לי רק סמלי

המוות מעולם
לא היה כה קרוב,
אף כי שמעתי עליו שמועות.
גם נתקלתי בו בנבכי מחשבות.

החיילת שלי עוד קטנה,
אפילו לא חזקה.
טרם למדה.
היא לעולם לא תדע.

אכזבה
בגידתך כה קטנה,
קנאתי, עצומה.

ומה הלאה.
האצוד סבל חדש?
לא. אני ממתינה.
כי צריך.

היא הלכה לה, לבקר את עצמה
היא לא פגשה אותה
כי אם את צילה.

יום אחד הלכתי.
לחנות פרחים, יש בה גם עציצים וקקטוסים.
ראיתי קקטוס קטן ומסטול.
חשבתי.
לקחתי אותו עם כוונות רציניות
של שנה וחצי השקיה, שמש ומזון בריאות.
לפחות.
אם לא נמות, לחוד כמובן או ביחד אולי.
עד אז.

מצב
כנראה עד כלות אחפש
כנראה עד כלות לא אמצא
אותי.

אולי
בעצם לא כדאי
אולי בעצם זה חבל
אם אחשוב
שזה קרוב
בידיי.

כמה מילים
כמה התחלות
ועד כה
לשוני כשלה
לבטא את האור והפריחה.

מה. מה זה שם.
זה הכל שהוא לא כלום.
או לא כלום, רב כהכל,
או אחד מהם.

בדידות
אתה תבוא,
תחבק, תיקח את הרע
תעשה קניות,
תקנה לי חמניה
תתקן לי את הברז
ואת המטריה.
תאהב אותי כל כך.

יחסים
אנשים גדולים,אני טובעת ביניכם ואתם משפילים.
אנשים קטנים,אני מטביעה אתכם ואתם עוברים.

אכזבה
רחוב ארוך ושומם.
יש בו משהו.
כלל לא ידעתי,
זה מה
שלא יימצא.

אני בקנאתי כמעט נאכלת
אני בקנאת ילדות
למרחקים
לא סולחת, זועפת
על ימים עברו, על מה שלא עבר.

הררי איומים. עננים מתכהים.
מחר, עוד יום, שבוע, שנה, אולי מאה שנה
טומנים בחובם פחד מחודש. מהחדש.
ממך. מאמא. מאח קטן. אנשים זרים.

אוחזת בחיים
בציפורניים מעוקמות-
מימים קודמים של קור וקושי
בידיים מחורצות קמטים
נטולות יכולת אחיזה.

קצרצר
עתודה שלי.
הוא. חסון, בריא.
הוא. קרש מים-לי.

ביקורת
שיניים.
תפתחי את הפה חזק,
עוד קצת, עוד קצת.
נו כבר!!!
תחשפי מלתעות
ואז תנקשי חזק, מהר.

רכבת ענקית...
כשאר מיני רכבות,
בסופו של מסלול,
כולן במדף.
מפורקות

יחסים
שאולי, קשישא.
אהבתי אליך
אין לה סוף או התחלה.
האם אהבתך אליי, תלוייה בדבר.
תלוייה באולי.

תדמית מדומה.
צפיתי. ראיתי,
במי שרציתי,
דקה, כמעט שברירית,
העדינות בשלמותה.

כמיהה
היא ביקשה מהתוכי
שיאמר, רק יאמר
שהוא
אוהב אותה.
היא היתה כה נדיבה.
נתנה את כבודה.

מצב
אש יקירה,
אינך נכבית מהעור,
אינך נכווית מהאור
אינך יראה מפני יצורי בשר ודם
מהפנטת, מחממת.




מישהו פה יכול
לכוון אותי לדף
עם הסלוגנים?

הלן קלר מכה
שנית


תרומה לבמה





יוצר מס' 2261. בבמה מאז 19/3/01 12:31

האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות לדנה בן נתן
© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה