|
 167902978
אני לא טובה בלכתוב על עצמי.
אני דנה, בלונדינית עם עיינים ירוקות...
אבל מהסוג החכם...
שמעתי כבר את כל הבדיחות הקיימות על בלונדיניות אבל
אם אתם חושבים שיש אחת שאין סיכוי ששמעתי אתם
מוזמנים לנסות...ולהכניס גם תגובה באמצע...:)
אני אוהב אותך זה לא בא בקלות..
זה קשה להגיד את זה..
|
עשרה לשבע בבוקר, יום ראשון. אני מתניע את האוטו, מתחיל לנסוע
לכיוון הבסיס, ואיפה את? כל הדרך אני מדמיין אותך יושבת לידי.
מדמיין את השיחה שלנו, את הצחוקים, מדמיין אותך מסדרת את
השיער, מכפתרת את המדים...
|
ברגע שיצאתי מהדלת של הדירה שלה הרגשתי שאני חייב לחזור לשם
|
אהבה כזאת אתה יודע שלא תמצא לעולם. השכל אומר שהכי טוב זה
להיפרד.אבל הלב,הלב אומר אחרת..
|
כל אחד מאתנו חי לפעמים בסרט מסוים.
|
זה כואב את יודעת...לדעת..
|
היום פגשתי את אורן, החבר הכי טוב שלי. הוא בדיוק חזר מאיזה
טיול בדרום אמריקה ולא ראיתי אותו בערך שישה חודשים. ישר כשהוא
חזר, ברגע הראשון שהסתכלתי עליו ראיתי משהו שונה. הפנים שלו
נראו שונות, לא כמו אורן שהכרתי לפני שהוא נסע. היה לו מין
זוהר כזה, ניצוץ בעיני
|
היום הייתי באברבנל. זה מין בית חולים כזה לחולי נפש.
|
חשבתם פעם איזה מעניין זה להסתכל על הלוויה שלך, כלומר להיות
מסוגל לראות את כל מה שקורה מלמעלה. החלטתי לעשות משהו בנידון,
אז ביום שישי ה-11.7.02 החלטתי להתאבד.
|
כשיש לכם מישהו,אתם לא חושבים אף פעם,או בעצם משתדלים שלא
לחשוב על הרגע שתיפרדו,על הרגע הזה שהכל יגמר...
|
קשה לי לחיות במקום כה שונה.
|
כשנהיה גדולים נגור בתל אביב בדירה שכורה.
|
מועדון.
חברות, עושה עיינים.
הוא ניגש, רוקד מולי, נוגע לי בשער.
אני מרגישה נחשקת, רצוייה, אהובה.
עוברים למקום אחר, הוא לוחש לי באוזן "את יפה".
מנסה להיות מושכת, מצחיקה, אולי זה יצליח.
|
אני רוצה להתאהב כמו בסרטים.
שאיזה נסיך תואר ייכנס לחיי,
ויסחוף אותי בסערה.
הבעיה היא שאני לא חייה באגדות
וגם לא יפה כמו סינדרלה.
|
כשיהיה לי מישהו לאהוב אני אהיה אליו הכי טובה בעולם.
אני אכתוב לו מכתבי אהבה,
אני אגיש לו ארוחת בוקר למיטה.
באמת שאני יכולה להיות אישה טובה.
|
את חייה עם עצמך,
אני נשאר בחוץ.
את נרדמת,
אני מסתכל איך את ישנה.
|
כשהייתי קטנה כל מה שרציתי להיות היה רקדנית בלט.
|
"ואם הוא יחזור באחד הימים,תראי איך פתאום אנשים משתנים."
|
אני לא אוהבת את עצמי..או יותר נכון אני לא אוהבת את עצמי אבל
משכנעת את עצמי כל יום שאני כל כך כן...
|
השעה בערך ארבע לפנות בוקר ומאזשהי סיבה מוזרה, עדיין לא
הצלחתי להרדם. קוראים לי דנה, אני בת 18. אני שוכבת בחדר במיטה
שלי, עם החלון פתוח והאור חצי דלוק וחושבת. בעצם אני חושבת על
מה בא לי עכשיו לחשוב. המאוורר בחדר שלי פועל ומרוב שיש שקט
הרעש שהוא משמיע פתאום
|
הוא אמר לי "בואי אלי הביתה, ההורים שלי יצאו ואני צריך לשמור
על אחי הקטן. נשב נראה סרט או משהו..."
|
|
|
התפוח לעולם
ישאר גדול, גם
ללא בניינים
זהים. |
|
