|
היי...
בחורה ירושלמית צעירה, הכותבת למגירה מזה שנים,
ומנסה לראשונה לבדוק את כוח השפעתן של המילים על
אחרים...
בתקווה שאוכל לגעת אפילו בנפש אחת. אשמח לקבל
תגובות. דנה
גרומות,
נוקשות,
על האבן מקישות
|
מי הקיצה משנתה?
עינב!
מה זה שהעיר אותה?
רעב!
|
אין קסמים בחיים,
רק העמדות פנים יש
|
מרוב שיעמום התעופפה לה
ציפור הדרור שניקרה במוחך
|
להבה בוערת של אושר,
בואי אליי, שבי עוד בחיקי
לפני שתגדלי.
|
רוצה לתפוס את העולם כולו
לאכול אותו
ללקק
למצוץ
לשאוב...
|
לא היתה זו תאוות הבשרים
שכרכה אותנו זה אל זו
|
בטח שהיא מחייכת בפרסומת
כשהיא מורטת שערות בעדינות
מרגליה החלקות ממילא.
|
שכבה אחר שכבה
אני מקלפת
עד שייזל דם
|
כריות האצבעות גמישות, עורן רך
הן עוד לא התקשו מצעידה,
עוד לא הוכנסו לנעלי צבא
לרמוס אדמה וכבוד אנשים
|
שלא תצפי שהוא יחבק אותך
אחרי שאתם שוכבים
|
נוחת עליך כמו משום מקום
הכאב של הבוקר שאחרי
|
השעה כבר כמעט ל.
פה ושם צפצופי שעונים דיגיטליים.
תעמדו, צפירה.
לא ככה. להשפיל מבט.
|
|
|
חבר'ה, לא לריב
גרפומן
הסלוגנים
בתקופה שהיה
מורה |
|
