|
דנה נדונה לחיים
 
דנה, ילידת 1983, מרגישה שהיא נדונה לחיים הנוכחיים
שלה ולא יכולה שלא להרהר ללא הפסק על העובדה המוזרה
שהיא חיה. משתדלת לכתוב כמה שאפשר כמפלט אחרון מהכלא
הנצחי - גופה, ורוצה כל-כך לצאת כבר לחופשי...
עומדים עירומים מול שדה פתוח
שמנשים אותנו לעוד ריקוד,
כמו דבורה שנושקת לפרח
אני יונקת ממך עוד חופש מדומה אלי
|
הלוך ושוב הטלטלתי בלי בושה
לנפלאות חוסר ההרגשה.
|
אתה בוהה בי בעיניים מתות
ומשחרר אותי ללכת
חיים שלמים בנינו יחד
למה אתה לא רואה
שאני בוכה
|
ואני אומר לך, כשהמילים ימתחו ליריעה גדולה של שיר שכולו
ממלא אותנו אז נדע שלווה אמיתית.
|
הכל אצלנו מתורגם למילים, לצבעים, לדברים שנוכל לתפוס באחד
מחמשת החושים.
טירוף מתמשך של בלבול בין כל אלה מתדפק לי עכשיו בתוך הראש
שכבר כואב מרוב אי וודאות.
אני רוצה לדעת, פשוט. למה אני לא מסוגלת פשוט...
|
|
|
מישהו כבר כתב
את הסלוגן הזה,
אבל החתימה שלו
הייתה מטופשת
והרסה את כל
הקטע.
אני לא הולך
לעשות את אותה
הטעות - גרניום
קטן בגינה של
דודה נחמה. |
|
