|
Dr. Luna
ואז תהית, האם בין כל מחשבות המוות ששטות עכשיו בראשו מטיילת
לה גם מחשבה אחת על החיים. והאם גם הוא מחפש את דמותך בחזיונות
על בית, ועל כלב קולי חום שקופץ על בגדיו המאובקים שלו...
|
ולפני שאני מגייס כוחות אחרונים לקום ולהראות לה את הדלת, היא
נעה על צידה ופולטת: "אוי... אני מקווה שאני זוכרת איך חוזרים
מכאן". עוד פעם היא מתחילה. כבר עברנו על זה, לא? לעזאזל
הדיאלוגים המרומזים האלה, זה סוג של מבחן? "את יכולה להישאר",
אני מתקרב אליה, ואני
|
מלקקים בתורות גביע גלידה וניל עושים דרכם זוג הזקנים אל תחנת
האוטובוס. "נוזל לך", נבהלת הזקנה, פיה עוד מלא והיא מנשקת את
אצבעותיה במתיקות, עוקבת אחר שביל השמנת הנמסה על ידיה. ועכשיו
היא מצביעה על פניו וידיו הדביקים שלו, ועוקצת: "מפה, ומפה...
ומפה"
|
והוא רואה אותה. ופתאום זה נראה לו פשוט: היא לא חכמה, ולא
מושכת. אבל דווקא מתחשק לו להתפלש בעממיות. לעת עתה - סתם
להיכנס לאיזו הרפתקה פיקנטית, והיא מושלמת בשביל זה.
|
חיוכים קטנים ששולחים לה
לכולם יש טעם ורוד
היא רואה אבל לא מתבוננת
|
באתי להחזיר את הסרט שהשאלת לי
פטפוט לילי חריף -
אני מקשיב ונאנח.
היה גדול, אני לא אומר
אבל
|
המוסיקאית: אנחנו טובים יותר בטלפון. חוץ מזה, מה שאנחנו
זוכרים אחד מהשני רחוק מהמציאות. אני חושבת שאתה מפריז
בחשיבותם של הרגעים האינטימיים הבודדים שהיו לנו יחד.
הצלם: כל שאר הרגעים היו טעונים מנשוא.
המוסיקאית: בדיוק. אין טעם להעלות באוב עבר כאוב. מצא לך
|
אחת: הוא כעס עלי?
אבא: מי את?
אחת: אני הייתי החברה...
אבא: את מתכוונת להישאר עוד הרבה?
אחת: אתה רוצה שאני אלך?
אבא: חשבתי, אולי את יכולה לטאטא פה קצת.
|
ויטה: אתה מחשבן.
ויקטור: מה זה מחשבן?
ויטה: זה איש של מחשבים.
ויקטור: ואת חושבת שמחשבן לא מתאים לי?
ויטה: אני חושבת שיכולת להיות גנן מצוין.
|
חנן: את סתם מתלהמת. אני לא אתפלא אם לא איכפת לך להישאר, ואת
רק נלחמת איתי בשביל העיקרון.
איילת: כן, בשביל העיקרון להגיע הביתה. אתה תקבע בשביל שנינו
למי זה חשוב יותר, מר כיפה סרוגה?
|
|
|
אמא, תקני לי.
(נוי-נוי מביאה
אותה בסלוגן של
כל הזמנים) |
|
