|
lyon
לבם בשלכת והלבלוב מאחר. עננים באפור עדיין מהלכים בגופם היגע.
מתהלכים בשביל להט כבשנם ולרגליהם שכבת קרח והאופק נעלם.
עלומיהם נתלו על קולב אמונתם עד בוא, אולי, רוחות קדים לנער
האבק מרשומות מטושטשות אך מקובעות לדיראון יגונם.
|
הנחיתה הייתה רכה. לא! לחלוטין לא נאנחתי. קבלתי את הבלתי ניתן
לשנות בשלווה סטואית או אפיקורסית. הן מחר נמות?
|
"ציפור הנייר" פרסה בפני את שורותיה. חיילים עורבים מסודרים
בטורים מדויקים ומאיימים הנושאים את נשקם השחור. לעורב מקור
שחור. עורב בעורפו של עורב. זקופים ללא עמוד שידרה. זו דרכם של
העורבים.
|
דומה כי הסתיו בו החל.
נושר את כסות עברו ולובש סחבות החורף.
סופות רועמות - רועמות בו בלא רחם,
|
האזינה לי איש אשכולות.
כאפרסק, מרקחת שפתיים,
קרן שפע, חיבת בת עמי.
|
אני בחצות הליל הקיצותי, ראיתי מסך משובץ כוכבים.
ידעתי כי חצות, הרפאים יצאו במחולות.
אני ראיתי זאת בחצות של אחד הלילות,
ללא זמן קבוע, מחוגים שעמדו, מספרים זוהרים שעומעמו.
|
אם שכולה לוגמת לגימות ועוד לגימות
חופרות בנייר להעלות תינוקה מקברו
להניחו על רקות מפשעת הרוקקת
לברוא מחדש עם שלייה ותבור לקריעה
|
"במקום לקנות לו סנדלים
קניתי לו פרחים".
|
"במקום לקנות לו סנדלים
קניתי לו פרחים"
|
בתחילה
זרמו המלים מהוססות ומגומגמות,
כמו זרזיף מים מתפתל חרישית בין סלעים,
אחר-כן בשלולית צלולה, אגמית
|
כאשר
עמדו לנוכח המוקד,
וזקנם גולח!
סלסלו בפאותיהם,
השמיעו ניגון
וקפצו אל הלהבות הרושפות.
|
אם פיו תבל בשרץ
ואם עצמו השקיע
|
מצחו חרוש דאגה, תלמים ארוכים וקיפוחים,
כמתאבק יגיע און, צועד שפוף נוטף זעה,
|
על במה תנועי בזמן שאול.
הונף שרביט מלכותך, חסד לנתינייך.
|
והארץ תוהו. אלוהים מרוחו
ברא את השירה ואת החזרה
ואת הצמיחה
ואת הנגינה
|
והארץ רחמה סגרה בסוגרים ואין זרע,
שמש בגבעון דום והאדמה לא תדשא דשא,
אין עץ פרי עושה פרי למינו אשר זרעו-בו.
בהמה רזה, אט תגווע עד מותה.
|
אמר "יש לי לפעמים שתיקות מתמשכות".
נופים שצולמו באישון,
נקברו מאחור בטכס אשכבה.
|
בלילה ההוא כאשר שחור הרקיע התרשת ברסיסי הוברים, ומילים נתקעו
ברוח הנושבת בדממה ענפה'
חיבקתיך, ולאוזנך לחשתי את שאהבה נפשי.
הלילה עטף בצינה יוקדת את גופותינו הנמקים בכאבם, ובזה הרגע
אלה היו עדי.
|
רק תמונתך עומדת בשורה אחת ארוכה ומתמשכת
חרוטה בחולות הקרב, בעשן הניצחון, במצעד העצמאות
בנקישה על דלת, בקצין מבשר, והלב עמד מלכת
הכול נעטף באבל, זיו האור התעמעם.
|
אל הארכיון האישי (1 יצירות מאורכבות)
|
|
אני לא קיפוד
אני דורבן
שהתגייס לא
מזמן
בקבוק תבערה |
|
