|
כבר הסתיו עכשיו....
עוד מבט חטוף אחד במעשיה והנה עיניה רושפות אש, פיה נפתח
בשאגה, ניבי שיניה בולטים מתוך לועה, ידיה אוחזות בחולצתה הדקה
ומושכות בזעם את הבד הלבן הנקרע כנייר עטיפה ומותיר אותה
בחזייתה בלבד.
|
עשוי אני וערוך לכבודך,
מעושן ומומלח כראוי.
|
את השקרים הקטנים שלך אני אוסף בדבקות
ומניח בקופסת העץ הישנה, העטופה בקטיפה,
|
קרוב לאדמה,
כדבורה פתיה מאתרת צוף,
כך הזיתי ימיי,
|
בקופסת עץ קטנה
מצאתי תמונות,
של הר עומד על תלו
וים מפזם אדוותו.
|
מגעה הכריעני כחלב הנר מפני הלהבה, בשעת בעירה,
כמו ערפול חושיי אחרי שתיית בקבוק יין אדום מיושן.
|
נפצי אותי כמו קרחון,
המשתפך לים רגשותייך
הגעישי מימייך,
מעוצמת התרסקותי.
|
ובאת - סוסת פרא אדמונית,
על גבך נשאת את נפשי המתה,
לפסגות ותהומות בנות דמותך הרצוצה.
|
השדות חרושי הקמטים
החלו מתמרקים,
לעת בואו של הגשם
והרגבים המתגלגלים זעקו,
בגרון ניחר,
את שמות טיפותיו.
|
הצלופן שכיסה את מנורת המיטה,
שעה שכבשת את זרעי החם,
|
ליטפתי את פניו
ולא חשתי בצריבה העמוקה,
שהותירה גלד על עורי.
|
מתענה
משתנה
לקול
אוושת הלילה הצונן
|
ביתרונות רוגשים
מגעש
מים חיים
מחורצים מעוצמתם
|
השמיכה המשובצת נותרה כל עולמי
ואת - מחריבתו
|
אל הארכיון האישי (30 יצירות מאורכבות)
|
|
זהו נגמר.
אחד,מאכזב את
שותפתו. |
|
