[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה








דן ספרי
צילום של הנ''ל מזווית אחרת.


אל היוצרים המוערכים על ידי דן ספרי
אולי יעניין כאן את מישהו ששירים של הנ"ל התפרסמו
בכתבי עת "מאזניים" ו "מטען"...
לידיעת הקוראים: יש המלצת המערכת על השירים:
"מחזיר אהבות קודמות",  "ולא תהייה למוות ממשלה"
,"לכאורה שום-דבר", "החדר הישן", "אישה בין עונות",
"חלונות". "נסיעה נעימה", "השמיים היו קרובים מאוד",
"מענה קולי". "רחוב החלונות המוגפים","פוסע בשדות
הקרב העשנים", "עיצוב-פנים" ו"ענני-קיץ",
"שערי החופש", "עם כיוון השעון".
ממליץ בעצמו על "בעל-חוב", "אהבתינו הקטנה
והדוממת",
"בכפר", "אני שאין לי משלי","יש מקום לדאגה", "יש
אור גנוז".
ו ...עוד כמה שתבחרו לכם...




לרשימת יצירות השירה החדשות
תחושתי
ילדה זקנה יקרה שלי
של כולנו
של הרוחות
כובעי ליצן מושלכים

תחושתי
בגשם העונות
יש עיר של חזיונות
וקול צרצר נדהם
אל מישהו נרדם
באפילת הדרך

תחושתי
אנו המשוררים העלומים
המגששים באפילה
אבודים אנו הולכים בין קמטי-החשכה
סמטאות עיר זרה

מורבידי
העלים נעים ברוח
מבעד לתריסים
בתמונת צללית נראים כמה בניינים
מחשבות אורצל מרצדות על פני החדר

תחושתי
חלון הקומה הרביעית
מקבץ לו זמנים טובים
של עיניים ירוקות נעות ברוח
חגורות עליצות של שמש זהובה

תחושתי
ביערות הנזל וגרטל שלי
אני הולך מוכה-ירח
כיסיי מלאים כוכבים
מפזר אותם אחד אחד

תחושתי
בלילה יחפים פנייך
אני צועד על פני אבני-ירח חלקלקות
גושי רכות ללא-שם מונחים ליד המכתשים
רגעים חולמים

תחושתי
החלף את הטיפות
ואת התהומות
ואת פני המים
החלף את החיות

אינטרוספקטיבי
הוא מרבה בהכנות
שם לב לפרטים
חיות משונות מבקרות אותו בחדריו
תמה על האחר והמשותף

תחושתי
דגים חולפים שוחים ברשת
בלהקות של בודדים
בין הבועות
אנחנו דגים משונים בתוך השקט

תחושתי
כשחזרתי אלייך
ליד הנהר
טיילנו בערב בחורשה
שום דבר לא היה נכון יותר

תחושתי
לילות רבים
אני שומע יחמורים בוכים
את אהבתנו
שריפה כילתה את שדות נעוריהם

תחושתי
ליד הקיר הם שכבו
שלושה מחוררים
פעם הם היו
מי שהיו

תחושתי
איש הולך ברחוב
נושא מבטו אל-על
והנה נעלמו השמיים
ריק הוא רואה
ובוהו.

מצב
ממלמל פסוקי קוראן
מנופף בסכין לאלוהיו
אלוהיו מנופף בו
בין הרמזור המתחלף לאדום

תחושתי
בניינים שינו צורתם
כשעברת לידם
בנייני פלסטלינה גמישים
התכווצו לנגיעת מעילך האדום

תחושתי
משהו חם ומרטט,
זה לא הרוח
משהו כובש דובר אמת
אתה רוצה לדהור

תחושתי
שם ההרים וממול זה הים
על פיסת אדמה חרוכה
חוגגות את עצמן בזעם החמסינים
כלונסאות בטון ביישניים

תחושתי
עוד כותבים את השמות
ואין מי שיאסוף את החללים
מלחמות ללא רחם באות והולכות
סופות טורנדו מצמיתות ימינו באבחה

תחושתי
אור הנורה
זורם אליי בחבטות רכות
בחוץ אני שומע חשכה רוטנת
נוהמת נהמה זרה

געגוע
מחר אלך לשם
הרחוב יהיה ריק
אולי ירד גשם
העצים בחצרות הקטנות יגידו רטובים:

סוריאליזם
בתוכנית בטלוויזיה
הם שרו עם השירונים ביד
את השירים הישנים ההם
של ארץ אחרת

תחושתי
השמות של הפעם הראשונה
רוחפים איתנו בנדודינו
דואים בכנפיים פרושות מעלינו
אנו תופסים אותם

תחושתי
זו השעה שלך
זו השעה שאת יורדת אל המים
רק השמות הם אחרים
עם כל העדרים השועטים

תחושתי
כענף הנושא את פריו
נושא את עלעליו
הולם דמותו בסתיו חלומותיו
בודק את קצוות טירופו עכשיו

תחושתי
בצעדים רעננים
הולך בצעקה של בוקר
החתול שם מגרגר אל יום בהיר
מלכה חמה שולחת

תחושתי
זוהי ציפור משונה
לפעמים היא יושבת על העץ שממול
לפעמים על חוטי החשמל
יש שהיא מעופפת ישר אל תוך חדרי

תחושתי
אנו הולכים ומתרחקים
כמו כוכבים במסילות הסירוב
אין הדבר בידינו
כשמכוניותינו נהוגות בנהג אוטומטי

תחושתי
כשאני נכנס למשרד
נושבת על פניי קלילות
רוח מזגן קרירה
אורבת לכל רגע של חולשה

בצילומים של עיר גרמנית
לאחר המלחמה
רואים חזיתות של בתים
ללא בתים
רק עיי חורבות
וחלונות פעורים
שמיים אל שמיים.

אינטרוספקטיבי
אני מכונה לא מושלמת
אני מכונה מדממת
ואין לי איש מלבדי בעולם
מתבכיינת לי ( סתם )

געגוע
אני שומע את אימי בוכה
זה מוזר
מעולם לא שמעתיה בוכה
והבכי שלה נשמע כה מתוק לאוזני

מקום
את זוכרת
שמענו שחפים צורחים כל הלילה
הרחובות נראו ריקים ואכזריים

תחושתי
אישה צעקה בשיגעון
זורקת את כאביה לכל רוח
טרם שצעקתה תעלה בעשן
תיבלע בעבים

יחסים
את באה אליי
מבין עצי האורן שבחורשה
פוסעים בחשיכה
את אומרת לי מילים רחוקות

תחושתי
כשפתחתי את החלון
של החדר הנוסף
נופף אליי לשלום
מואר בשימחה

כמיהה
כאן, בדיוק כאן
באותה חנות מיתולוגית
אני זוכר את אימא ואותי הילד
מקבל תמיד מתנה קטנה
שהייתה עושה אותי מאושר
בבניין בסגנון הבין לאומי מאוד.

מצב
זה שעשה ניסים לאבותינו
הוא יביא בשר ברוח
ורוח בבשר.
הוא ילחש קסמים ואותות
ומופתים
ולא יעלה בידו.

הארצות הקרירות של הרוח
הארצות הקפואות של הסתיו
ואותה אהבה נכזבת.
להכנס אל תוך יער שקט, מכושף
שמקיף טירות קסומות מגדלים

תחושתי
אדם הולך מביתו, מחפציו
וצלו הולך עמו
אדם הולך מלילותיו
לילה גדול משתרע מעליו

תחושתי
אדם חוזר ממסעותיו מעבר ים
נושא בתיקו מסמכים מזהים
מונה את שמות המקומות בדרך למכוניתו
הולכת אחרי מילותיו

אדם מחפש מכוניתו בחניון
איפה היה הראש שלו?
מאיזה כיוון הוא יצא לקניון?
יורד למפלס A1 ואחר כך ל-A2

תחושתי
אדם נוסע אל בתו
נושא עמו תפילה
יש לו מפתח
צריך לתקן את המנעול

תחושתי
אדם קם באמצע הלילה
לחפש נחמה
הוא מלא את הלילה
ודוק של עצב נסוך באוויר
ידיו עדיין אוחזות חלומות

ארספואטיקה
איש משיר אחד של טבע ושתיקה
עבר כך אל אישה משיר של מועקה


הביא זרים של רקפות ושושני נהר
וציפורים מרחפות מול שמש אדומה

תחושתי
הולך בין הווילות של שכונת היוקרה
חושב ככה סתם על אהבה
אהבה קיימת
אהבה שהייתה

אהבה
אהבתי היא רחוב ראשי
שמתרוקן ביום-הכיפורים
אני משוטט בו חופשי
ושומע רק את צעדיי

אהבה
אהבתינו הקטנה והדוממת
אהבתינו השתוקה והחולמת
זו, הניצבת בקצות אצבעותינו
בתנומתה, על בהונות רגלינו

מצב
סגולים וצהובים ושוב סגולים
רשת משורטטת של קווים וכתמים
אבסטרקט רוטט בדקירות רבות מנשוא
של פרק יד ימין

אורותייך כבים
אורותייך כבים
תני איתות, תני סימן
אס.או.אס
אורותייך כבים
ערפל מתפוגג

הרהור
אחותי משוררת של תנועה
ילדות שהן מילים
מקובצות לחרוזים
משולבות באוקסימורון
באנפורות של הגוף

תחושתי
חיפשתי את שמו בפנקס הקטן שלי
אחי הבכור עם החלום האמריקני
הולך לטלפן אליו
לשאול מה שלומו בכתובתו החדשה

מצב
הקירות בדירה היו כהים אליי
צהובים אליי
שמעתי אותם מתלחשים
מסתודדים נגדי

אחר כך מרקד לחלילו
נע ונד מולו
וחוזר ומצטנף לקרקעית
זוכר שהיית חביב

יחסים
אני לא הייתי שם
יכולתי להיות
אבל באותה השעה שקבענו
נכנס מישהו אחר לבית-הקפה
צועד לקראתך בין השולחנות
ואת לא ראית אותו
זה היה אין-דמותי
שהתיישב

אין-דמותי מסתובב בחוץ
רדוף צללים
ואני בבית
שמיכת שלווה פרושה עליי

איני נותן בך סימנים
איני שופט אותך עכשיו
ידעתי אז לקרוא פנים
היום כזב הולך ושב

תחושתי
אינני מכאן
למה אתם מביטים עליי כך?
אני עובר עכשיו על פניכם
בחדר זר

איפה את? בהלם קרב
ואיש שוכב אחוז צריחה
הגל עולה, הולך ושב
ומהו פשר הבריחה?

תחושתי
בתחנת רכבת של עיר פולנית
אני יושב בקנטקי פרייד צ'יקן
מחכה לרכבת שאיננה מגיעה
קורא סיפור של טנסי ויליאמס

אישה עומדת בגינתה
לוחשת אל הפטוניות
לחייה גרניום
כובע נזיר בשיערה
מהלכת בין העונות
בין האביב לקיץ
יש דרך ארוכה

תחושתי
רוח גדולה עוברת בחלומות הערב
פנסים כמו-עתיקים נדלקים בבניין הסמוך
הבית ניעור משנתו פוקח את ריסיו
מה מסתתר בין השיחים המאובקים?

עצב
אפופה עננים
את חוזרת ממקלחת חמה
אדים בשערך
שלכת של מגבות כמושות
נושרות ממך

תחושתי
בשעה שיצאנו משם
חדר-המדרגות היה אפל
משקפי-השמש שלך הסתירו את פנייך
אך לא היה בהם צורך

אינטרוספקטיבי
איש יושב בחדרו
רוכן אל ימיו
והם אינם נענים לו
מנסה לזכור את התמונה ההיא

תחושתי
יש מדרגות שעולות אל השמיים
מסותתות בעננים של שחר פתאומי
עצי אורן סוגרים עליהן
במחטי ערפילים אפורים

תחושתי
בשבת מוקדם בבוקר
ברחוב
הם הולכים אל התפילה
הוא עם כיפה על הראש

הולך ושוקע בשנת מעמקים
סלע שיש בו חיים
מחליק עם עשבי הזמן
לתהום רבה
פליטת הים.

תחושתי
אל מול הרי אדום
חומרת הרוח לחפש עיגולים
על פני שדות אחרים
נוהרים מתעגלים השבילים
בדרך לעקבה

תחושתי
החדר מואר באור גדול
הערב יש לנו חג
הנרות דולקים והמפה לבנה
הם יושבים אתי אל השולחן

אינטרוספקטיבי
המלצרית מסתכלת עליי
קצת מוזר
כשהיא מביאה לי שתי כוסות קפה

אהבה
גם נגד רצוני
את מצודדת אותי
במשבים לפרקים
מלחשת בי לחישות נעימות

תחושתי
פרסם אותי אמר לי השיר
בקול צרוד
תפס לי את היד
ולחש לי באוזן

ארספואטיקה
לא תראו אותי
רואה ואינו נראה
זה אני,
השיר שטרם נכתב

מחאה
אמריקה בתוך צלחות הפלסטיק
אמריקה עם רוטב חמוץ-מתוק
אנחנו רק במקרה כאן
אנחנו רק במקרה מדברים עברית

תחושתי
חוזרים למיניהם
שרואים את האור
רוחצים בשמן קדוש
בלשון רכה
בדברי כיבושים

הנגיעות הרכות הללו
מבטי-הפסטל המתחלפים
הרטט הכובש הענוג
הפחד הפתאומי לגלות

כמיהה
אנו הולכים מחלומותינו
פעם הם נצנצו בתוכנו
משאירים אותם מאחורינו
כמו בגד ישן שנזרק בפינה

תחושתי
יש מרפסת שפוערת את פיה
לבלוע אותי ואני מסרב
היא עכשיו כועסת עליי
אולי אני משוגע

ארספואטיקה
אני מפשיל את מילותי
פורם חולצה וחצאית
והנה הן עירומות מאוד
הן מביטות עליי קצת נרגשות
ידיים רועדות

תחושתי
אני רחוב הולך בגשם
אין לי דבר בידיי
אני רחוב הולך בגשם
יש לי רק את בנייניי

אינטרוספקטיבי
אני שאין לי משלי
שם מתכתב עם מלאכים
והם שולחים לי חבילות
בדואר נע של מחשבות

הרהור
אני שאין לי משלי
שם מתכתב עם מלאכים
והם שולחים לי חבילות
בדואר נע של מחשבות.
אני שאין לי משלי
לומד את שפת הכוכבים

סוריאליזם
אם אני מטה אוזן
אני שומע את הקיר
מדבר אליי בשפה זרה
אבל מובנת לי

תחושתי
נוגע בך
חופן אותך
בכף ידי המאובנת
את מחזירה לי מגע חם מגונן

אתם ישנים שינה עמוקה
זה בצד זה
בנוף גלילי נהדר
אבל ארץ-ישראל שלכם
כבר לא כאן
יש כאן ארץ אחרת

תחושתי
אפילו אם קירותיו מזמרים
אפילו אם החדר
משנה צורה ללא-הפסק
וציפורים מעופפות בו

הבט על עצמך
בית יצוק בביטון
יסודות כבדים מדי
מוצקים מדי
אבן על אבן מונחת
על אותה אדמה
ללא-צל

אינטרוספקטיבי
אצלי במרתף
יש מגרש חנייה
מפהק מריקנות

תחושתי
גבעולים עם עלי כותרת זעירים
זוכר אותם משדה החול הריק
שליד דירת הוריי
חשבתי שעברו מן העולם

ארספואטיקה
זו בעצם מערה
עם קירות ישרי זווית
בקולות שמשנים דמותם
יש דליפה

אהבה
את בוררת מילותייך
אני את צעדיי
את סוגרת את פנייך
אני את כל ימיי

אינטרוספקטיבי
אשוטט מעל הרקיעים
אראה אותם
בשדות של כותנה
אשדות קפואים של צמר-גפן לבן

תחושתי
האשל הרך ממתין בכניסה
עם הרוח שתבוא
עם מה שצנח
עם מה שהלך

יחסים
את צמח משתרג
על פני לילותינו
עלייך מחפשים את האור
רגלייך
ידייך
מתעוותות בכיוונים הנכונים

תחושתי
אינני בוחר בחורף
אז מה אם בחרתי תשוקותיי
לא אבחר בו שנית
כששולט כאן אביב מתעורר

כמיהה
במסעדה סינית של קטיפה וארגמן
המלצר צילם אותנו כמה פעמים
במצלמות הדיגיטליות שלנו
בהבזק הפלאש חזרנו להיות ילדים מהשכונה

שואה
במחנה בירקנאו
אין דוכני מזכרות
רק תמונות של דממה
אבל באחד
מצריפי הזכרון
הארוכים
צפופי הדרגשים
החליקה ידי אל הכאב

אהבה
בדרך לכיתה,
שטפו השדות את הנער
כמו גלים גבוהים ובהירים
שומרי סודות.

עצב
בשעה שכזו היינו יושבים
על השולחן במרפסת הישנה
ואבא היה הולך להכין את הקפה
ואמא היתה מביאה עוגיות שעשתה

יחסים
הרחוב הניגר לא עצם את עיניו
כמו קרבן במחזה
ולא היתה לו כל ברירה
כי לא שילם את חובותיו

גם בחדר הזה, הקטן,
יש שעות מוארות באור הרך
של שביל מתפתל בין-ערביים
צופים ממנו על גגות עוד יותר אדומים

תחושתי
היא אומרת את שמי עכשיו
שפתיה נעות
אינני שומע אותה
בין האגמונים וערבי הנחל

תחושתי
בגני לוקסמבורג משיטים ילדים עם מקלות ארוכים
סירות מפרש קטנות לעולמות רחוקים
ילדים גדולים שטים בהן מול פסלים עתיקים
אנחנו בחוף פתאומי של שמש נדירה

תחושתי
בדידותו של ההולך
איננה משתנה
גם אם ירוץ לפתע
היא תמשיך לחוג מעליו כהילה
תלווה אותו כצל

תחושתי
בדירה החשוכה להתפלל בה
מתחת לשמיכות
פנסי הרחוב משתקפים בה
יש סמל

בלילה עוד שמעתי אותה
מדברת אלי
חרישית
אבל עם אור-שחר
ראיתי את פניה קפואים
חיוורים כסיד
וידעתי.

תחושתי
בדרך אל הים
אני שומע חלילים של בוקר
מלווים את צעדיי
עם זימרת הצופרים

תחושתי
שמתי נפשי בכפי
יצאתי
בדרך לרמת-גן
מעל עננים
צפו בי צוקי מגדלים
של בורסה לוהטת
קומקום מעלה אדים

תחושתי
בוקר של שינקין-כזה
שיערה הבהיר צוחק
כמו השמש החורפית
בחליפת אופנוענים
ומשקפי שמש תואמות

תחושתי
הבחילה הזו תופסת אותי
במקום ההוא
לוחשת לי באוזן דברים איומים
עכשיו היא לוחצת חזק במלחציים

מחאה
שלושה קילומטרים של שקיות ניילון
בפתח המעיין של עין מה-שמו
היה או לא היה
האוכל במסעדה הדרוזית
דווקא היה

תחושתי
ליד קירות הזכוכית
ישבנו על כוס קפה
מתחת לעץ הפלסטיק
אפופי עלוות-עלים מנייר כסף

בחצר הישנה של ביתי
המרצפות זזות לאט
בשלכת תחת עץ התות
כותבות להן שיר לצהריים

סוריאליזם
עובר דרך הרהיטים בסלון
חש את אדישותם
היישר לחדר-האמבטיה
זה משונה

כמיהה
בילי הולידי שרה
ואני ראיתי
את הציפור המוכה שבקולה
מעופפת אלי.

סוריאליזם
רואה אותם בין השורות
לבושים במעיל החיילים
בד החאקי כבד וגס
אט אט הם יוצאים

תחושתי
רופא השיניים
מפעיל את המקדח
פניו אליי בזכוכית מגדלת
לא מתגלח

תחושתי
הנה מגיעות בתכלת השמיים שאלות
בהלמות לבבנו הקודחת
באורצל בין הערביים אנו מתרחשים
לו רק נדע לקרוא בפרחי היסמין אל מי אנו צריכים

בימים מעיקים בין פטיש לסדן
עוד יש נשים בודדות ונושבות
מתייפחות אז שירים שהומים בשנתן
מרעידות נשמות כה טובות

מצב
בערב אפלולי
אור הניאון הקר של בית-החולים
לא גירש את הצללים
כשעמדנו ליד מיטתך

תחושתי
אני מוקף קירות זכוכית
מתחת לתקרת הזכוכית
אני רואה את רגליו של השכן
מרחפות עם אופני הכושר שלו

תחושתי
ראסל סקוור נראית שוממה
ספסלים אבודים מחכים למושיע
אי-שם ליד תחנת יוסטון
הרחוב מיישר את עצמו

בדרך נמיר הרטובה מגשם
הוא מסתכל על מגדלי הבורסה
ששטים במחשבותיו
מעל לגלים

תחושתי
בעודי שוטט
במקומות נשכחים מאחורי הגדר
על פני הארץ הזו
ראיתי את זיו העלומים וחמדת הגבורה
אשר לא יספו עוד

יחסים
הבאתי לך
שי למסיבה
בעטיפה עם סרט
רוחות רפאים ביישניות

שואה
על המשקופים בבתים הישנים ההם
בשכונה שפעם היתה יהודית
אפשר עוד לראות סימנים
של מזוזות

שואה
כמה מהשכנים
אוספים את כוחותיהם
לדבר איתנו
המקום לא יהיה כשהיה

תחושתי
בהמולה גדולה
אני נופל על מיטתנו
בלילה חם כזה
אני מתפשט ממעשים טובים

תחושתי
כשנסעתי בדרך נמיר
חששתי שאאחר אל הטקס
של "זיו העלומים וחמדת הגבורה"
הרדיו במכונית
ניגן לו שירים נוגים

ארספואטיקה
איפה את משוררת שלי?
את ודאי במסתור סהרורי
מאחורי שיחי הפטל הוירטואליים

תחושתי
גבר ואישה יושבים ושותקים בקפטריה
הרבה שנים הם ביחד
פעם הם היו.
היא מציצה בעיתון

תחושתי
פקחתי את עיניי אל גושי הניאון
שמעל למיטה
לחשתי, "כואב לי"
שפתיי נעו ללא קול

יחסים
ברחוב הצהריים האיום
האוויר לא זז
האור השבור מחום
פונה אלי
בלהט חרב מתהפכת

אהבה
אני הולך ברחובות המוארים שלך,
פוסע על המדרכות הרחבות שלך,
והרחובות רצים אל שמותינו
כשאנחנו מטיילים.

תחושתי
ברכבת התחתית של ניו יורק
זורם בין המונים בתוך המנהרות
חולף על מדרגות נעות
מביט על שמיים מבטון יצוק

ברכיו רועדות לאותם רגעים
שבתות וחגים כמו חפו פניו
זמניו נודדים מדודים וקצובים
אליה מונה שעותיו

שואה
ראיתי אותם באלכסנדרפלאץ
ראיתי אותם באונטר דן לינדן
עכשיו אני עומד בזואולוגישר גארטן
מול רחובות חיוורים
שמים קודרים קוראים מחשבותי
עיר חדשה בתים מצוחצחים
אומרים לי
אנחנו אחרים

תחושתי
בין צוקים בלתי-נראים
יש רוח שעובר
מתרפק על ענן

ישבנו ב"שיבעה"
יום אביב מקסים בדשא
בגינתם ודיברנו בשבחיה
כמה שאהבה לצחוק
היא ריחפה מעלינו.
שמעתי באוויר שירים
הקשבתי לקולה
אולי היה זה רק ציוץ

הולך לישון בצהרי חייו
עם עמקים לא-מזוהים
בשיפולי גוש-דן
ויש לו חרדה של מאמין
באמונה שלמה
שכך זה גם צריך להיות
יש מין סדר שכזה
של הדברים

תחושתי
בתוככי הלילה
אני שומע את הנהמות
באות אליי מרחוק
יושב לבטח במקלטי המוגן

גם כשאת אינך
חדרך מלא אותך
גם כשאת אינך
חדרך דובר אותך

לבוא אל גב האהבה הזאת
עסוקה מאוד בענייניה
כל-כך עסוקה
עושה משהו שדורש דיוק

אתה יודע את הכתובת
גוש שלישי בגרון חלקה שנייה בלב משמאל
פעם רשמת לעצמך בפנקס
כל כך צפוף כאן

תחושתי
בתוך החשכה החדר משנה פניו
מיטה צפה בקרן-זווית
מפלס נמוך של מים רדודים
בור גדול מוצף בהם באור כחלחל

יחסים
גלים לבנים
רצו בחליפה עיוורת
גלים ירוקים
רקדו את חייהם
בבגד שיגעון קצר
גלים שלא ידעו
למה ומדוע
נשארו עירומים מאחור

תחושתי
אלוהים שומר על הרחמים הזכים
בגניו
שם ענפים גדלים ומתפתחים
ציצים וניצנים מתוקים

להיות אויב בארץ זרה
להיות נוכרי,
מהגר וירטואלי חסר-פרוטה
שמחפש את השמים
לדבר עם מבטא
להזרק מדירות
לחפש אחת עם חואן

אינטרוספקטיבי
הם מוטלים להם
בחצר האחורית
קרובים אל השמיים
רטובים מגשם חלומות

תחושתי
במסדרון הארוך הארוך
יש מנורות בצידי הקירות
ודלתות שצועקות בבישנות
אל תביטו עליי

תחושתי
כשאני עובר ליד האקווריום שעל המזנון
תמיד אני מסתכל
על כמה דגים
שנתקלים בקיר הזכוכית שלו

דואה בכנפיי
על פני רקיע צחיח
רציתי ללכת
על פני עננים כואבים

אינטרוספקטיבי
היום אני דחליל תינוק
נטוע בגני השקט
ידיי פרושות למעלה
ויש לי כובע מגוחך
סופות חולפות מעליי
ושמש וגשם משאירים עקבות
על פניי

סוריאליזם
אחת
התלוננה שהחיים שלה נורא קשים
נותנים לה עבודות שחורות
מישהו מנקה בגפרורים שלה

תחושתי
עוד מעט תישמע צפירת אזעקה
עוד מעט בחוסר מידתיות
יתחילו טילים לנחות על הבית
אין לי מקלט

קינה
באוהאוס במרכז תל אביב לא רחוק מהכיכר
השם עוד נמצא על פעמון האינטרקום
מישהו דיבר אליי בלי קול
לחיצה ודלת האינטרקום רוטטת

תחושתי
קומה רביעית
מתחת לגג
דירה ריקה שותקת
הדברים שנאמרו בה
נזרקו החוצה

תחושתי
אור נוטף באשכולות
פירותיו יפיקו
מור-זהב של בוקר
מתוק על המרפסת
אוויר רועד חלומותיו

מצב
הוא שוכב על הספה בסלון
מבטו מרוכז בנקודה דימיונית בטלוויזיה
רואה את התמונה
אבל איננו מבין את הסרט

ייסורים
הם לא יודעים שהם מתים עכשיו
מתים שאולי נפגשים בחשאי
במסיבה פתאומית על כוס קפה
למה שיידעו?

מצב
הרבה דברים טובים קורים בגשם
תמונת העולם משתנה
אני נושם אוויר אחר
הכל נעשה ברור יותר

סוריאליזם
השמיים היו כתומים וקשים
ללא ענן
גלגל השמש היה חיוור מוסתר
על ידי אוויר לוהט סמיך מאבק

מורבידי
הולך להעלם מכאן
מול נשימותיו האדישות
של איש בחלוק לבן
עם מכשירים משונים

תחושתי
כשאת לא מטלפנת
הגוף חושב לבד
בורא את עצמו מחדש
מדי בוקר יוצא מהדירה

כמיהה
השדרה השניה כמו החמישית
כמו העשירית
זקנות מקושטות בתכשיטי מקדונלד וסבווי
צובעות עיניהן בפוך

אהבה
הערב יורד בתוכי
עם חלומות יחפים
מהלכים על בהונות.

אינטרוספקטיבי
כולם כבר ביקשו סליחה
בעצם זה הוא שהיה צריך
ראה אותם מחלונות הלילה
רק הרחוב הארוך עם האנשים ההם

מצב
אנחנו האבנים שלו
צילי וגילי התאומות
אהובה ויוספה שלובשות רק שחור
וגם אביגייל שמתחבאת בפינה

אהבה
אני האהבה הראשונה שלך
כבר לא זוכר אותי?
בחורשה ליד הנחל
היו עוד רבות אחריי

געגוע
עוד-מעט יגיעו האורחים
אני כבר שומע אותם
בחדר-המדרגות
משוחחים בקולות הישנים
כל-כך קרובים

תחושתי
האור מסרהב בי
לקום וללכת
דפים אילמים של חרדה
נופלים בי

תחושתי
האישה מהחלומות פושטת צורה ולובשת אחרת
קוראת לו "חתול" כשהוא צופה בה בעניין
בתרדמה מוחשית מתפרקד על גג מכונית
מתרפק על השטיח מחכה ללטיפה

תחושתי
האיש שהפך לשממה
נושם נשימה עמוקה
נשימה כואבת
מחפש במדבר את הגבים ואינו מוצא

תחושתי
מגדל מואר
פאלוס קדוש
עירום ובוטח
בודהה חדש בעל אלף עיניים
מזדקר לצליינים

שומעים את השמות
מונים את המספרים
והאישה בקרית שמונה אומרת בטלוויזיה
"תוציאו אותנו מפה"

כמיהה
ברחוב האחרון שעוד נותר
בעיר אליה איש כבר לא יגיע
שעה בטרם שקיעה
אני הולך שקוף ואוורירי
והגה לא משמיע

תחושתי
הבנאליות של הרוע
איננה מצליחה לאכזב
תמיד היתה תלמידה מצטיינת
תמיד ידעה לגרום כאב

עצב
הסתכלי עליי עכשיו
רגע לפני
שאני מקבל גוונים מוזרים
הסתכלי עלי
רגע לפני
שהמכחול מרטש אותי

"תזוזו משם" צעק המציל
"יש שם בור ענק מלא מדוזות"
ראיתי אותן
פניהן שמש לוהבת

תחושתי
זו שהמתינה לי בין השיחים
אורבת וקשה
זו ששלחה את אימי מתייפחת מולי
במיון

תחושתי
ואין בו רוח מבדרת שובלו הלבן
ואינו מנופף את קול תרועות הגיבורים
ואינו מכסה על במותיו חלל.
ימים רבים שמוט על משמרתו

הדלת הנטרקת בחדר המדרגות
מדברת אליי במיטה
אבל אין לי צורך בדלתות
כמו בסרט ההוא

ארספואטיקה
אנשים אוהבים להציץ
והמשוררים קוראים את המילים על השער
"ההתערטלות משחררת"
רוצים נורא

כשהרדיו מתחיל לשדר
במנגינות רוטטות
רצף של שירים עבריים יפים
מלטפים אותי

מורבידי
כשירח מלא שולח קרני כסף
מבעד לחלון פעור כמו פה נדהם
באיזה רחובות רדומים הוא מהלך?
אולי הוא רץ לו בגנים מופלאים
אולי הוא משוטט

אינטרוספקטיבי
הולך בערפל
שוקע בענן
הערפל מביט בי
בעינים של שתיקה

אהבה
הולך בשביל
שמתפצל מהכביש הראשי
עוקף גדרות ומחסומים
רוצה לראות נופים חדשים

תחושתי
זה אי טרופי מן הסתם
מהחלון אני רואה את עצי הדקל
מתנועעים ברוח
הזמן הולך עם כובע קש

הספרים דורשים בשלומך
בחדר הישן הזה
שאת באה והולכת ממנו.
על הקיר מתרפקת אל הצללים
מפה מנדטורית של תל-אביב אחרת
שכבר לא קיימת יותר.

תחושתי
כל הלילה רעדו החדרים
התכווצו והתמתחו
בתרגילים משונים
גם את היית אחרת

תחושתי
את החומר ממנו עשויים חלומות
מצאתי במבטך הנודד מעורפל
מניתי בו אין-חקר תהומות
נרקיסי עינייך רוחפים בחלל

תחושתי
יש חיים נסתרים מהעין
חיים סודיים ללא ארוכה
הנה הם פורצים
במחזור עונות חדש.

כשהרכבת עצרה בדיוק בזמן
ליד כיכר אלכסנדרפלאץ
הקול המתכתי של הקריין האוטומטי
ביקש בנימוס מהנוסעים לצאת:

ארספואטיקה
השיר הזה מתחכך בי
באיטיות מענגת
אני חש את גופו הגמיש
עובר בי

תחושתי
משוטט במגרש של הרס עתיק
ערימות של שברים
פעם היו כאן מגדלים
עגולי צריחים

סוריאליזם
הטלוויזיה נוחרת קלות
השינה שלה מאוד קלה
לא מסבה את פניה
מביטה כמו מהופנטת על הספה שממול

תחושתי
ביציאה מהאיילון
ליד הרמזורים,
ממש לפני שעצרתי
ראיתי ייאוש אחד
מסתובב לו
בהליכה משונה
בין המכוניות.

תחושתי
היו לי ציפורים שונות
מהן רגילות
מהן נדירות
לעיתים הן הגיעו בלהקה
מעופפות

תחושתי
היום בו הפכתי לגשם
היה יום רגיל של תחילת החורף
הייתה קרירות פתאומית באוויר
בדרך לעבודה

אינטרוספקטיבי
בזמן האחרון
אני חולם על ילדים בוכים
אני פונה אל
מחלקת החלומות שלי
בדרישה

גורל
אותו יום בבונקר עמוק בברלין
שישה ילדים אריים טהורים ובלונדיניים
מלאכים מתוקים
גם כשעצמו את עיניהם

תחושתי
האור הזה שאין בו הרים ואין בו פסגות
מטיל בי ניחוחות
שמש בוקר עוד מלטפת בו
עם רוח-ים, טעם מלח וקולות

הולך לי על חוף התמימים ההוא
שאין בו ים
אוסף בין קונכיות מנצנצות מרעד גלים
כמה יפות שאינן מכזבות

תחושתי
הכאב הזה
שאיננו מטפורי
ואיננו מטפיזי
ואיננו מרחף ביקום

תחושתי
הכאב סולל לנו דרכים חדשות
בין הטרשים
הולכים משתוממים
על הסופה המשתוללת בנו

כשיום אחד אפול שדוד
יוצג לבבי
על שולחן מנתחים
בין צחור סדינים ומצנפות
תתגלה אז לעיניי כל
רשת הכבישים של השירים
שסללתי לבדי במשך שנים

אני הכבשה הנכונה
אין לי מושג מדוע
אבל כשמישהו סופר אותי
בלילה על מיטתו

הכי טוב כמו ציפור
את אומרת
מביטים אל זריחה אמיתית
לא כזו-כאילו,
עייפה מגוש דן
כדור אודם בוהק
מטפס לו על הרי גולן

הכלה המסתתרת בין השיחים
עם שמלת הפרפרים
נראית עכשיו ממש מעודנת
הבל ים-תיכוני חם

תחושתי
כאן בצומת ההומה הזה
היה פעם פיגוע
באדום שברמזור
אני עומד ליד החלחלה

תחושתי
ילד שקוראים לו דן
מביט בי בעיניים בהירות
באותו המבט הבוטח לכאורה
הוא מחפש את אימא ואבא

אינטרוספקטיבי
המחשבות שלי
הולכות ונעשות
כהות יותר
זו שעת בין-ערביים שלהן

מצב
הוא אף פעם
לא ראה את ראש הממשלה ההוא
לא מקרוב
לא מאחורי הגב
לא עם אקדח "ברטה"
תשעה מילימטר
שהוא מחזיק אצלו ברישיון

ארספואטיקה
פעם היו לי פנים וגוף
פעם הייתי אחרת
כמו חיילת הייתי עומדת במסדר
במגרש חול מוקף ברושים סמויים מהעין

תחושתי
הכוכב שלנו שט ליד חורים שחורים
ואיננו מתחרט על דבר
תאונות קורות בדרך
ואין חלליות בסביבה

פוסע בשבילים
של ארץ השתיקות הארוכות
חושב על קרוסלה
מסתובבת
של זמן
אשר איננה נחה לעולם

יחסים
כל הערב נשמעו שם
ויכוחים וצעקות
הם לא הסכימו על דבר
המצב לא רצה בשום-אופן לחזור לקדמותו
קדמותו לא היתה מוכנה לשינוי

ארספואטיקה
הדימיון איננו עולה
על כל מציאות
פה ושם יש מציאות
שלא נענית לחיזוריו.

תחושתי
פה כולם מכירים את כולם
את גרה בשיכון ד' על יד זעפרני נכון?
אני מכיר את בת שבע ומרסל
אני מכיר גם את אימא שלך

תחושתי
בשעת ערב רותחת
על הדשא ליד המתנ"ס
כשהמשורר הווירטואלי מתממש מולי
חוזר ממסע בין כוכבים

כשהזמן מפסל ברגעינו
צורות משונות בעיקר
אנחנו לא תוהים על דבר
בקיומינו הקצר.

תחושתי
מחכים לאוטובוס של אהבה
בתחנה בדרך
אל הנהרות הארוכים
חסרי העיניים

הנוף הביט בה
ציפור אפלה דואה על תהומות
ונפשי הביטה אל מחשכי היותה
הציצה בו חזרה בתמיהה

תחושתי
תמיד יש שם סירה בנחל
וילד שהזמן פורש בו רשתות
עצי האורן קוראים לו והחורשה שטה עמו
מהעבר השני עץ איקליפטוס גדול

שכול
איש אחד שחלם על סרטים
מוטל על ספה של חיוורון
דפיקות חזקות על הדלת
מישהו צועק אליו

אינטרוספקטיבי
הסתמיות טפטפה אלי מתוך סדקים
בקירות המזמרים שלי
הם עדיין השמיעו לי את הלחן הקבוע
אבל היא כבר החלה לכסות את הרצפה
והחלה להתקדם אלי זוחלת לאיטה

תחושתי
הלכה לפניי בכל שדרותיה
מאופרת
שמורה היטב
רחובותיה גלשו כמו שיערה

תחושתי
נניח שזהו ערב בגינה שלהם
הם רוצים לחשוב שזה ערב נעים
אינם מזהים אותי
אינם יודעים שהערב הזה הוא אני

לאחריו הפסיק לבוא
ואין יודע אנה הלך
יש יאמרו ארור שמו
ויש יאמרו השם יסלח.

תחושתי
הוא פתח לנו את הדלת
הסתובבנו אתו במסדרונות מגולפי-עץ
זהב ישן האיר עמומות את השטיחים
שמענו אותו ממלמל משהו לעצמו על הקונגרס האחרון

הצער מעוור עיניים
לוחש לחישות עזות
הולכות ומתגברות
אנשים מדברים
הולכים בין מדבריות של כאב

תחושתי
איש חולף ברחוב נידח של נעוריו
בתים של קבלנים
כמה נערים עם חולצות כחולות עומדים ומדברים
בניין חדש זחוח מסתיר אותם בשעת שקיעה

מצב
אל תלך אליהם, הם קשים
אמרה הנערה.
בערוגה, ששתלתי בנפשך

הרהור
ליד השמיים
אני חוזה בהם פתאום
בשולי עננים
רואה את הרגעים-הממתינים-להיות-עבר

שואה
בתי כנסת ריקים מתקבצים יחדיו
לובשים תחפושת של קפוטה ומגבעת
מצטופפים, מבקשים מחסה
שמות חלולים על פני בתי קפה

הרעש ההולך ופוחת
הרעש הנוסע לו לבדו
ברחובות חלומותינו.
רואה אותך

תחושתי
השומר אחי אנוכי?
לא, אינני שומר עליו כלל
אני בקושי שומר על עצמי.
אני מזמין אותו לארוחה במסעדה
והוא מספר לי על הסרט החדש של
החיים שלו

ראשו טובל בלילה
בין עמקים שחורים ירווה
עד בוקר ערפילי
רחובות ארוכים ירוצו לפניו
ידו תאחז בהם
ישעטו מכוניות בחלומותיו
הלמות ברזל תופי ריכבו

ארספואטיקה
קחו אותו ממני
אני לא זקוק לו יותר
הוא אף פעם לא היה שלי
גם לא יהיה
מתחזה בלתי-נסבל
מגלגל עיניו למרומים
ודוחף בשקט לכל חור
שנמצא בסביבה

יחסים
השמיים היו קרובים מאוד
לאדמה באותו יום
כשהלכתי איתך בערפל
וזה שבתוכי היה כבד מאוד
זרקת אליי מילים
מחרוזות של ענבר

השקט שלי נשבר לרסיסים
הוא עמד לו דומם בפינה
ואת היית צרובה
מרעד כעסים
קולך היה כה חד וצורמני

תחושתי
רואה אותה עומדת על המרפסת
איש הולך לאיטו
על פני הרחוב המשתרע נדלקים פנסים כתומים
תנו לו לחלום בהליכה

אהבה
כשאני מביט עלייך
את משתנה במהירות
מצמיחה ציצים ופרחים
וגינות ירק בתוך החורש

מורבידי
הרוח ששטפה את השדרה
במשבים עזים
הכתיבה את הקצב

מדהימה מכדי להיות אמיתית
חזיון תעתועים מרחף
קופצת עירומה כביום היוולדה
לקצב מנגינה לא-נשמעת
חזיתי בה בדירתה
הבלתי-אפשרית

תחושתי
התקרה הסמויה מעלינו
תלויה בין עבים כמטפחת שקופה
שוליה זורמים כציפור במעופה
משקיפה מגבהים, הן הדרך יפה

תחושתי
מכנסי הג'ינס שלו
חצאית השיפון ההודית שלה
זרוקים על הכיסא
מציצים זה בזו

נשענים על הקיר שלמטה
בחלל המוצל שיצרו עמודי הבניין הסדוקים
היו שלושת זוגות האופניים
על החול שהיו בו המוני מכתשים קטנים

שואה
היא שאלה אותנו על
"וארנגראואר שטרסה"
באמצע הרחוב בוורשה
ופניה הזקנות
נראו טובות ויהודיות
"אבל זה רחוב גרמני"
אמרה אישתי

צמד שירים
עם עלות השחר
אתה רואה
זמן תלוי
במחרוזות מחרוזות

תחושתי
מראה הפנים
מראה הגוף ללא פנים
מראה הפנים ללא גוף
חבושות המילים בתחבושת

תחושתי
והר להר יביע אומר
אז יביעו ההרים עסיס
והגבעות תיטופנה מור ולבונה
אנחנו מקשיבים לך

ורק המגדל מתנשא
ואין לו ראשית
ואין לו אחרית
מואר באור יקרות חיוור

שואה
בעיר שלשונה נוטפת דבש
ורקיעים בה אין
אני הולך סהרורי ולא נושם
מחפש אותם.

עוד מעט אני נוסע
להיות בין פולנים
עם מזוודה קלה
של פחד טמיר

עצב
ושוב אלך בסימטה הישנה
הבנינים יחבקו אותי
יזרקו עליי
מטחים של חלומות

שוב הרחוב המוכר
ושוב הבניין
משהו השתנה
השמות
האנשים

תחושתי
ממש בפתח הגן הציבורי
בדרך למכונית במגרש החניה
על העלים היבשים ליד הספסל
שכב עורב והביט בי בעיניים נוגות

ארספואטיקה
באישון לילה לאור הירח המלא
פורצות להקות זאבים מיערות שיריי
נניח שאני רואה כפרים
איך אני רואה אותם?

תחושתי
בזמן שקראתי את שירי פוגל
התיישב זבוב סגרירי על השורה הראשונה
של "דגלים שחורים"
התחיל לקרוא לעצמו משלב רגל על רגל

זה לא שאנחנו לא יכולים
אנחנו לא רוצים.
השנים עוברות על פנינו בייעף
כמו להקות ציפורים
שחוצות שמיים

הומור
אתה יושב איתה
בבית קפה על החוף
עם השקיעה
שמש מבעירה אותכם
בזהב עמום

תחושתי
זורקים את מילותיהם לרוח
יש ושורותיהם שבורות
יש ומילותיהם מנופצות
אני עובר באקראי ליד חורבות

תחושתי
זכר את הציפור המרהיבה
ואת העץ
שעליו נחתה
מול החלון

אינטרוספקטיבי
הדקות השבירות הללו
אותן אנו מחזיקים בזהירות
של כלי- חרסינה עדינים למגע
כשמשבים קרים
של הבנת פתאום
נוחתים עלינו באקראי

כעס
וזה שורף וזה שורף
והיא אינה עונה
וזה בוער וזה מוחק
את כל המחשבה

תחושתי
ישנו חוט בלתי-נראה
שמחבר בין אנשים זרים שמתחבקים
מין חבל-טבור שאיש לא מנסה לנתק
גם כשהופכים את סדר המילים

אהבה
לפני שהכל יגמר
לפני שתחלוף הדממה הגדולה
במשק כנפיים מעלינו

יחסים
אנחנו מושכים את
חבל השתיקה שלנו
חבל עבה מאוד

גבר צופה בחלונות הקיץ
הכל משתנה
הוא מביט אל קצה הלילה
ורואה חבצלות לבנות
מחכות לו
מזכירות לו
שואלות לשלומו בנימוס

פוסטמודרניזם
כשנכנסים לחדר במלון
עם כרטיס מגנטי
שופע רגשות מפלסטיק
יש משהו אנונימי
שמזמזם שם מסתורית
איזה זמזום שבונה עולם אחר

תחושתי
בקצה החושך האחרון
שאין בו מתום
חדר המדרגות
עוד עוטף את עצמו
בשמיכה

אינטרוספקטיבי
בחדר-הכושר
לאחר שאני
מתחיל לצעוד במתקן-הליכה
על פני תשוקותיי

תחושתי
רק לפני דקה עוד השתמש ברגליים
אפילו נהג לכאן במכונית
פתאום מונח על אלונקה מתנייעת
חפץ שזרוק שם

לובש כמה מילים
יחף מנכסים
נוגע בך במחלצות מערומי
גופך ללא מתום

הכוכית שלך מקננת בי
כל הלילה
היא מעופפת
בין העצים שבחדריי השקטים

אינטרוספקטיבי
ישבנו במעגל ודיברנו
ואני קראתי בקול שיר
על צללים בקירות.
ולא ידעתי

על מה חושב מי שהולך
לבקר את את גרורותיו לשעבר
הספונות בבתיהן
ואינן מעוניינות לראותו

תחושתי
הולך ברחובות שמנת
של שכונה אחת
פעם קראו לה שכונת פועלים
מכנסי חאקי קצרים

תחושתי
בכל החלומות הנפתחים ברחוב הירקון
יש מחשבות מבטון יצוק
תריסים מוגפים בערמות של דולרים
בתי השגרירות מדברים עם הקיץ בשפות משונות

חורף מחבק את כיכר מסריק
עוד לפני ששתינו משהו
ברחוב הקטן שליד
ידענו שזה כבר נגמר

שואה
הם עומדים מחייכים
לפני התפאורה
האב, האם והילדה הקטנה
לבושים בבגדים הדורים
מסורקים למשעי

מישהו רחץ את משטח
האספלט בנתזים של אור
דרורים נוטפי שמש
טופפים על מגרש החנייה

הומור
זה פשוט מדהים
לחרא שלך יש ריח חבצלות
אמרה האחת
זה פשוט מהמם

פעם קראתי
שיר של
משורר שכבר מת
שאמר
משהו מוזר
על החיים שיש לשיר
לאחר המוות.

תחושתי
צל הלילות שלי פגש את צל הימים שלי
כשהאיר השחר ואת עוד ישנת
ראיתי את שניהם נכנסים אליי לסלון
בדממה

אהבה
חלומת עדנה
את מרחפת
בעירום לילותינו
על מיטתינו
יחפים פנייך

מבעד לחושך הגדול
יש חלונות שזולגים
לכל עבר
זולגים ונושרים
אל רכות הקטיפה
אך יש חלון אחד תלוי
ורועד מול החלון שלי

תחושתי
ותמיד ישנו הרגע המאושר הזה באחוזה
שעוד איננו יודע שהוא מאושר
שבת בבוקר של שמש חורפית
הולכים כך סתם בחורשה ליד הנחל

תחושתי
חמישה אנשים וגם ורד
יושבים ליד שולחן עגול
מפה לבנה
ורד אחד באגרטל זכוכית

תחושתי
פוקח עין אל החשכה
רואה אותה נושפת מולי
חשכה רועדת עליי נשימתה
גדולה היא מחבקת אותי

מצב
הבט למרומים ברוח יש אמת
לפעמים הגוף החי הוא הגוף המת
מתי יודע הוא כי באה עת?

תחושתי
המשוררת חלמה את שיריה באולם-החצי-ריק
הלהקה חלמה את צליליה
הם טענו שזה ג'אז
טוב, זו לא ניו אורלינס

הומור
הכלב שלי משורר
הוא מסתכל עליי
בעיניים לחות
ויש לו שיר בעיניים

שואה
חיפשתי את טווס הזהב
בפולין
ולא מצאתיו
פעם היה מעופף
מעיר לעיר

אהבה
באותו חורף ארוך
הייתה אהבתנו בנויה מגשם
זלגנו על קירותיה
הגשם בנה לנו טירת רפאים

געגוע
אין למי להתקשר,
אין אימא ואין אבא
אלה שתמיד מתעניינים,
אלה שתמיד בעדי,
הם כבר אינם.

ילדה שלי
הצל גדל
בארץ לא זרועה
ילדה שלי

בדידות
ירח יפרוש מניפה לבנה
ואני רואה אותה מעופפת אליי
בין המגדלים של העיר הגדולה
העיר שבה נכמרים החלומות

תחושתי
שותקים נפתח את תריסי חלומותינו
לא נדע את שמם
יערות עד מצפים למוצא פינו
נהרות גדולים מכשפים אותנו

שיריי,
יונים צחורות
יונים הומות
שמחפשות ביתן

תחושתי
יושב במקדונלד ומסתכל
מבעד לראי קיר הזכוכית
ואת עוברת על המדרכה
נראית כה עצובה

אינטרוספקטיבי
זה דבר הלב על אופניו
אני איני נביא קדמון
זה דבר הלב על אופניו
בקרים יבליחו אור ראשון

תחושתי
בקצה אנטנות גבוהות
היו ההורים שומעים את הקולות
חיות משונות נהמו בחורשה ליד הגשר
היינו רואים את אזהרות ההורים

תחושתי
ילד מחזיק נר דולק.
הם שמחים
הם מחזיקים נרות דולקים
כולם.

ארספואטיקה
ימיי שחורי-פנים
ימיי הולכים בסך
ומצעידים אותי אתם
ימיי מתבוננים על עשב רך

תחושתי
על המיטה שמיים מתכהים
ינשופים שחורים עטים לטרף
על גופנו המוטל בין הכר לסדין
מרחוק שומעים קולות של נפץ

יש אור גנוז בפסע של הולדת
יש חוט דקיק בצל הזכרונות
על מרפסות הרוח משחקת
כמו עולל ללא שום כוונות.

אהבה
יש בי נהר עזוב
זורם בשצף
ומציף את כל גדותי

אינטרוספקטיבי
והוא הולך ומתקדם
אני רכוב על הנמר
אוחז ברעמת קיצפו המשתולל

ארספואטיקה
יש לי מוזה משומשת
אבל במצב טוב
לפעמים יש לה בעיות
עם הסטרטר
ולוקח זמן עד שהיא מתניעה
אבל סך הכל עושה את העבודה

יש לעיתים גבר ואישה
מחוברים ביניהם יחד
באותם פנים


בהרכבה של שנים
עשויים
טלאים טלאים

הרהור
יש מקום לדאגה
ויש מקום לאהבה
מקום למה שאי-אפשר
מקום לכל דבר

תחושתי
יש רגעים כאלה
בסרטי מדע בדיוני
כבר זמן רב אחרי שיצאנו מתאי השינה
לאחר הדברים הנוראים שעוללה לנו הישות האחרת

יש בינינו
קיר משובץ
ברסיסים של רוח עכורה
דוקרים וכואבים

תחושתי
כהולך בטקס נושן
האיש ראשון
לעלות על ההר
רגליו כבדות

כשאת נאנחת באישון לילה
בקול תרועה ושברים
אני שומר את רגעייך
בקופסה קטנה

בצעדה של שבת בבוקר
אני עובר בתוך השיר ההוא
בכיכר הריקה ההיא
עם עץ הזית שמתבייש
אתנו

תחושתי
בין חלומות הפלסטיק והעץ
ראיתי
על מדפים מעוצבים
איך נחים להם ספרי שירה בשוודית

ארוטי
כאלו היו ואחרות
במכנסי ג'ינס משופשפים
בחולצות טריקו עייפות
ללא כלום מתחת

תחושתי
המשוררים היו אוספים אותם בצידי הדרכים
זרוקים ליד בניינים בקרנות רחוב
נוצצים על המדרכה
רחוצים מהגשם שזה עתה ירד

תחושתי
היה לו את כל הדרוש
כל הבעות הפנים
שנמחקו
והחיוך ההוא

חלומות נמזגים בי צעד צעד
המתים מצעירים בי את עצמם
הולכים איתי בתמונות קצרות להיפגש איתם
בימים טובים יותר של מחשבה הם נוכחים-נפקדים

תחושתי
בצילומי נוף זרים רואים לפעמים
שרשרת הרים כחלחלים רחוקים
ויש עוד הרים רבים מאחור
נמשכים עד מעבר לאופק

אינטרוספקטיבי
באותו ערב
פיהקה הטלוויזיה בקול גדול
וכיבתה אותי
עם השלט-רחוק שהיה מונח לידה
נותקתי מהחשמל הכללי

אינטרוספקטיבי
כל בוקר עם הזריחה
עפות להן להקות חסידות שחורות
שרשרת מתמשכת
מעבר להרים הגבוהים מנשוא

את שמיכות שאננותי
קיפלתי בארון
אולי תהיינה טובות
לעונה אחרת

אינטרוספקטיבי
כלימתי היפה היחידה
תמיד היתה שלי
כה קשה וכואבת

תחושתי
כל לילה אני מת בחשיכה
שוקע בביצה טובענית
קצת מנסה לשחות
בעכירות הזו

תחושתי
עמדנו עמומים
הים גאה בשטף מצועף
על הגלים
היה מין זוך שמלבלב

יחסים
כמו ים רוגש
את מתפרצת אל מולי
את בשלך, ואני בשלי
גלי עד גבה גלי
את מתנפצת אל צוקי
את בשלך, ואני בשלי.

כמיהה
שמיים רחוקים ממני
הולכים ומתקרבים אל אדמתי לחבק
מושיטים ידיים לשלום
מביט מבעד לחלון

ביקורת
בצאת ישראל
מהחמץ
אנו שופכים את חמתנו
על המפה

תחושתי
כשאני עובר ליד ביתך
אני ממשיך לצאת מחדרך בחיפזון
עובר בשביל בין הבתים
מישהו יכול היה לבוא מאוחר יותר

אהבה
כשניחוח הוורדים
שקנינו
מהילד בצומת
מציף את החדר
ואנחנו שותקים כך בלי סיבה
מביטים על עצמנו

תחושתי
כשעץ בודד נופל ביער
באפלה
פניו אינם נראים
רעש נפילתו
אינו נשמע למרחוק

כשצלצלת בין האור לחושך
היה לקולך בטלפון צבע של שקיעה אחרת
גם צבעיי הכמוסים השתנו לפתע
פרות-לילך חמים מחליקים את נעוריהם

אהבה
לא היו שם שחפים בתיקרה
אבל שמעתי אותם צורחים
באורות העמומים

ארספואטיקה
לאחר שנטש הים
מצאתי אותן
בחופים בין החולות
פזורות

בדידות
על הקיר עם הטפט הפירחוני
תמונה של הרים מושלגים
תפאורה של חמימות ביתית
הטלויזיה מדברת כבר שלוש שעות
בבליל של קולות
איש לא צופה בה
איש לא מביט מהמרפסת הזעירה

תחושתי
עכשיו הם יורדים במדרגות אל הטיילת המסוגננת
לבנים משתלבות בצבעי אדמה
פנסים ילוו את לכתם כצלליות קטנות
הוא יאמר לה: "בואי ניכנס לכאן"

תחושתי
הספסל היה בודד מאוד על הגג מול האנשים
על השולחן כמה קעריות מיותמות
העיר חיבקה אותנו כמו ים אפל
בניינים צוללים בה בעיניים עצומות

שואה
רוצה
לומר להם
כשאני פוגש אותם ברחוב
משהו ביידיש
שבורה
מקרטעת
שהורישו לי הוריי
אולי
היו נזכרים
מי אני באמת

בשעת לילה מאוחרת
הכיור כבר ריק
המדיח שומם
יש רק כמה כלים נשכחים

ארספואטיקה
לטאות ירוקות זוחלות אליי במיטתי
מתחת לריסיי בשולי החשכה
הן אומרות לי
הקשב לנהר

תחושתי
אבל בשעות הללו
אני הקבלן של נבואות הזעם
אתרי הבניה מוכיחים בי
עגורניי נוטים על צידם
בנייניי ריקים

תחושתי
להתעורר באמצע הלילה
עורבים שחורים קוראים לך
עורבי הכאבים
מדליק את הטלוויזיה

כמיהה
לכאורה שום-דבר
רק תנו לו לגשת
זוהי רק הדממה מעיקה וזרה
היא אוצרת שיכבה של מילים
לא נכבשת

תחושתי
בתוך שדה חמניות נעות ברוח
רגע לפני החשכה הסופית
היורדת עלי
אני מבלה בהרהורים על כמה חבל

ארספואטיקה
חלף על פני הנחל והחורשה שלידו
תמיד חשב שהם שלו
אבל כמה זמן אפשר לשוטט בהם?
לשקוע שוב בדביקות של עצי האורן?

תחושתי
הקירות רכים ומחבקים אותי
הכל מסוייד לבן
גם פניי מסויידים
צילום בהיר מדי
התמונה מתחילה להטשטש

תחושתי
לפני שאת מגיעה
אני תולה וילונות מרפרפים של שתיקה
על חלונותיי
מסכי ארגמן מתרוממים

תחושתי
רחוב לילי ריק
מואר באור פנס דלוח
איש אחד רואה כיצד
שולחות המרפסות אליו שירים ספרדיים

אנוכי עפר לרגליך
כי איסתרא בלגינא קיש קיש קרייא -
ריקא ופוחז מחבר מרעים נלוזים
כזאת יחרפוני הגיגיך

מצב
מכוניתי, מכוניתך
ספינות שטות
על ים הרחמים העצמיים
חולפים ליד ההגה

קם באמצע הלילה
אבריי מתקהים אל הסתיו
- קהות חושים עמומה

תחושתי
נהרה גוברת
שמש בשערה
על פני קו הצהריים הארוך תהלך

תחושתי
מפיל אבנים של צעקה
מהצוק עליו אני עומד
במקומי
להתגלגל במדרונות

געגוע
אני צופה בהן
עוברות בלהקה
שיירת חסידות ארוכה
דואה בין עננים
תמיד אותן תמונות חלום מעופפות

אינטרוספקטיבי
הוא נופל כצל שקוף
מאוחר בלילה
לא מדליק את האור
מתפשט בחשיכה

סוריאליזם
להבהרת העניין
יש להוסיף
במגע מתג קל

אינטרוספקטיבי
אינני יודע כיצד זה קרה
שעודני מאלם אלומות
חציר וגורן באסם
כיצד עושים זאת ברחובה של עיר?

אני עומד ומדבר
בתוך ים גועש
וגבה- גלי
סוער
גלי החוף תוקפים אותי
אבל אני נכנס
צעד ועוד צעד
ממשיך לדבר

תחושתי
אני משחק נגד המחשב במשחק אסטרטגיה מוכר
בו טייקון מצוי כמוני מנצח טייקונים אחרים.
יודע בדיוק את החוקים
לפני שאני בונה אימפריה

תחושתי
אדם שוכב בחדרו
שומר מוות בתוך קופסה שהוא נושא עמו
כמו תחבושת אישית
מוות רגיל עם שנת יצור אקראית

הרהור
המוזיאון של מלחמות האימפריה
נמצא בסביבה של מהגרים
כששואלים אותם עליו ברחוב שממול
אף אחד מהם לא יודע איפה הוא

אהבה
הולך אליה מוכה חמה
כמו מאמין עיוור אל בית-תפילתו
מביט מהרחוב האכזר
בשרב מלקושי של סוף הקיץ
אל שמי יהלומים מבהיקים

מצב
שמיים נמוכים
של סגריר
נסוכים בצמיגות גוברת
אני רואה עננים כבדים

החזאי הצביע על אקלים רותח
שירד עלינו במפה הסינופטית
"באביב יש מזג האוויר מתהפך"
פתאום לא זכרתי את צבע קולך

תחושתי
ניקינו את החדר
הזזנו את החפצים
עכשיו המזוודה שלי
עומדת כבר במאונך ליד הדלת

אהבה
בודק את התפלות
כמו כילי את ממונו
וממשש בהן אחת אחת
ולחשי קסמים ישאו את חזונו

תחושתי
בניינים מנצנצים את חייהם מבעד לחלון
בעיר שאינה מאמינה בקיומה
הרוח רוטנת
שוקקת

תחושתי
באמצע שום-מקום יש שמים אפורים
ותקווה חיוורת שממתינה לו באוהל
עוד מעט ארוחת ערב
שורה של מיטות

ואינני הולך לגדות הירקון יותר
לחפש חמציצים בשדות
ואינני מחפש גשרים חדשים שצצים
על הנהר בתוכי

ארספואטיקה
יש הרבה מחשבות ברחוב
שכותבות את עצמן
בגוף חשוף
הן יושבות על ספסל ומחכות ללקוח

תחושתי
עם כלים מלוכלכים בכיור
כוסות זרוקות בכל פינה
בלילות - קופסאות - השימורים
משנה לשנה אנחנו לומדים

אחרי העבודה
כשמתקין התריסים
הצית סיגריה
והתחיל לספר לי פתאום

תחושתי
בזמן עבר
הייתה גדת הנהר
יפה ופורחת

ארספואטיקה
מילותי ממתינות לי
מול הבהובי הטלוויזיה
ילדות טובות מנומסות

אהבה
מילים
כמו איבחת גרזן בוהקת
מול החושך

יחסים
ולא יכולתי לגעת בו
הוא היה מונח לו על הרצפה
צמח מטפס
מכוות אש
עם פרחים אדומים וצורבים

תחושתי
האספלט רטוב
רק עכשיו ירד עליו
פניו מחוקות מבעד לזגוגית הקדמית
מקשיב למוזיקה אילמת

תחושתי
כמה מאיתנו
עם רובים ישנים
ליד מתרסים של ספות
שולחנות בלי רגליים

ארוטי
טלפניות רכות
מכל הצדדים
מאיזו חברה
מדברות בקול מתלחשש
כשהן מבקשות לא להדליק את האש

אהבה
הולך איתך
על קו הצהריים ברקיע
השמיים הזמניים שלנו
רועדים בנו קלות

תחושתי
כל אותו לילה פראי
היה מקומו נע ונד
אחוז תזזית עם מקומה
לקצב מוזיקה מקומית

אתמול הוא עמד על אדן החלון
מאיים בהתאבדות
זה נחשב כמניה דפרסיה?
כשאני מדבר אליו

ואין לו פנאי
כבר לחכות לה
עד שתחליט לשוב
מארצותיה שמעבר להרים
בכי הילדים
שירת הכיורים
ארצות אבודות
אפופות בערפילי שיגרה.

בערימה של מסמכים ישנים
מנסות האותיות הזרות
להגיד לי משהו
עליה
עולם של בובות-על-חוט
שבו הכל מאוחר מדי.

אהבה
חיפשתי לי מקום
בין הרוכלים
בכיכר השוק

והנה כך סתם
ברחוב אכזר
מתעלף מחום
ודו-תחמוצת-הפחמן

מחאה
אנחנו הולכים להרים השחורים
להרים השחורים
שצובעים את האופק
שצובעים את האופק
כמו לילה רחוק

מתוך עינינו העצומות
אנו רואים לפעמים
אהבה נפלאה
שקורצת לנו
עינינו העצומות
משקרות לנו
בחפץ-לב

בדירה הרב-קומתית הזו
עם הדפסי רוי ליכטנשטיין
בסלון
ממש מתחת לריצפת הפרקט
יש מעיין תת-קרקעי
שוצף בחשכה

שואה
ברכבת נאנחת
נאנקת מזמורים
נסעתי לעיירה קטנה
שנקראת בפי תושביה
אושווינצ'ים
אין לי צורך בכרטיס
אני נוסע מתמיד.

הקיץ עוד לא החליט סופית
אבל אנחנו כבר יודעים
בוטש בעקביו
חוזר בתנועות ריקוד

תחושתי
נביא אחד נושא נבואת זעם
אל הגלים
והם מקשיבים לו ובוכים
הם מקשיבים לו
נמסים

תחושתי
נאבק עם הלילה
שרירי משתרגים מן המאמץ
הדם חומר בעורקיי
כשאני מחזיק אותו חזק במקום

תחושתי
עוד לפני המילים החותכות
המילים המכות שלך
עברנו באותו ערב פתאומי
באור בין-ערביים של זהב עמום

תחושתי
מבטו החיוור מכסה
צינת מגן למילים של סתם
כבר איננו ילד
זאב בודד לנסיעות ארוכות

נושבים עם כיוון הרוח
שנינו נסחפים במערבולות האוויר
פיסות נייר זעירות
שהחיים כותבים עליהן

תחושתי
במעלה הגבעה
תחת עצי אורנים
יש ימים בהם הגשם מטפטף מענפים
על שטיח רטוב של מחטים

תחושתי
חולמת מים
על הקרקע בעשב לעצמה
רגליה בוטשות גבעולים
שקועות בסבך

תחושתי
מעולם לא הבאת אותי לכאן
אפלו לא בחגיגות וטקסים
מעל לראשי הקט שטו מלים מוזרות
הלאנצ'ים העמיסו סחורות

אינטרוספקטיבי
שוהה בנמל-תעופה רב-משתתפים
ריצפת השיש בוהקת
חנויות הדיוטי-פרי קורצות

תחושתי
מתוך חלונות הזרות הגדולים
מכחול אפור צובע בצבעי פסטל עכורים
שטח שאיננו מוכר
בניינים עתיקים בהפקר רטוב בלתי-ידוע

תחושתי
בבוקר חורפי בכיכר העיר
פנסיונרים מתכרבלים על ספסל
מתגעגעים לימים אחרים
זורקים פיסות לחם על משטח אריחי הגרנוליט

תחושתי
יש סיכוי שהצל שלי שוב ייסע השנה
זה מייגע
אני הרי לא אהיה שם בסביבה
צריך להחליט אם לשלוח אותו

תחושתי
אני האיש שנפלו לו חייו
מגשש בין השיחים
מחפשם
אינני מוצאם

תחושתי
יש בי תולעת שמכרסמת תקתוקים
בתוך רהיטים כבדים שבלבי
בלילות אני עושה מעשים משונים
נוקש על העץ הסדוק מעט

בדידות
מחלק את עצמי לגליונות
תולה עלונים בכל מקום
הנ"ל היה כאן.
נראה לאחרונה בסניף "סטארבקס

במחבוא בתוך ארון נעול
אני מחזיק בקבוק של אור יקר תוחלת
אור עתיק
אור גנוז

געגוע
שערה אסוף בעננים
קושרת מעליו מטפחת
עיניה הבהירות
שהתכלת שבהן מיטשטשת

תחושתי
נולדתי בשביל לחיות
נולדתי בשביל למות
מטייל בין סחלבים שחורים
קוטף אותם גדלים בשדות הלילה

ילד קט ישן הלילה
ילד קט רואה מראות
חשיכה טוווה אין די לה
כלוב של ציפורים מתות

תחושתי
לסבא שלי קראו עקיבא
הוא הלך בחוצות העיירה הפולנית
עם קפוטה כיפה וזקן
אני קרוי על שמו

תחושתי
אינני מקשיב למרצה
המזגן מדבר אליי ישירות ללא תיווך
עכשיו הוא לוחש לי שהוא מאוהב
אני מבין אותו יותר ממה שהוא מבין את עצמו

ארספואטיקה
אני לא רוצה לסתום את השירותים
אז אני לוקח את הדלי
של השירים המתוקים מדבש
ומרוקן אותו עכשיו

תחושתי
ספינות שפעם היו שלי
הולכות וחסרות
מתרחקות על קו האופק
ליד נצנוצי הגלים

אהבה
יש ספסל ריק בגינה
אני מביט עליו
עושה עליו תרגילים
מחלק אותו לכמה חלקים
גם הריק
מורכב
מכמה חלקים

אהבה
בדרך אלייך
ברגע נדהם
כשהמכונית שועטת קדימה
בכביש בין-עירוני
ליד רמת-אביב

תחושתי
מול מסך המחשב המבהיק בחשכה
פניי מוארים כירח כבוי
מכתשים פעורים בי בצד הבלתי נראה
רכבי חלל משונים מקפצים על גדותיהם

אינטרוספקטיבי
הזמנתי למחר את הצבעי
שיצבע את מחשבותיי בצבעים בהירים
תמיד חשבתי שכדאי
להזיז אותן לפינה אחרת

סגרירים שלי
עלים של מנטה
משפילים מבט ירוק כהה
כשהם יורדים על פני שמיי

אני יודע את האבן
יודע את העץ
משוחח עם דומם צומח וחי
מפסל פסילים בכל לשון

תחושתי
עגורנים של מחשבות
בשמיים של שיש אפל
בונים אצלי עכשיו
בתי קומות.

תחושתי
עגמומית נושקת את ערביי
מעולפיי-מרגליות
אינני זוכר את שמך
על הספה בסלון

קרבות רבים ניטשו
הר להר דיבר את איוולתו
מלחמת אין-ברירה
אמרו המשקיפים
והאוייב צופה מעברים

אהבה
עד שתתחיל הגאות
ותציף את החוף
אני בונה עכשיו
ארמון מחול
בשבילנו
רק למקרה
שתעברי כאן בסביבה

אינטרוספקטיבי
עודני רטוב
עומד עירום ונוטף
מנער מידיי טיפות
של זמן

אני שומע שם עורבים
אורבים ליד ביתי
במין קרקור שמסתער
כמו שליחים שוברי-דממה
הם מבשרים בקול קודר
באזהרה כה עמומה.

עזוב אותי
מרוח אלוהים המרחפת על פני המים
הרקיע, כל המאורות
וכל שאר הברואים

צמד שירים
יש קדושה שמחלחלת לה
ביישנית וצנועה
בנשימת האוויר הצלול
בתים עתיקים מדברים אל הנוף
כמו צויירו מלמעלה במכחול

מקום
על החומה מול הים
צעדו חיילים צעירים
מדיהם צבעוניים עטורי צלבים
מתוך הסימטאות שמעתי
מישהו מדבר איטלקית

תחושתי
עכשיו בזרם הצלול של הימים
על פני שמיים טהורים יותר
הולכים אלייך עננים עכורים
שלוחים ממני

סוריאליזם
עכשיו כשחשיכה בי
צורחת עמומות
אל בין-הערביים
של יום שאיננו כלה

כמיהה
במנגינות של שני קולות
יצאנו למלחמה נגד אויב בלתי ידוע
להגן על המולדת עם חיל פרשים
ישבנו ליד המדורה עם המון סוסים

תחושתי
אוויר כבד עכשיו
יש טל ויש מטר
על צוקי גוש דן
גשם לפרקים פורץ כאנחות

תחושתי
כשיצאתי מהמכונית ראיתי איש זקן
מהדהד נקישות בפינות לא צפויות
מחפש את דרכו עם מקל
חשכה בצהריים

ארספואטיקה
השיר שלי
ללא מילים
לוליין חיוור
עושה טרפז
על קצה הגג

תחושתי
לך ולי לא היה מגש של כסף
אבל מישהו הגיש אותנו
זחוחים עד אין קץ
נכוחים בלי מרגוע

תחושתי
עלמות תכולות עולות אליי מתוך אדי הנחל
תמיד יש שם איזה נחל שזורם על הרצפה
צפים בו כמה מילונים
גיליון עיתון מלפני כמה ימים

יחסים
על מיטה אחת
לא יכולתי לראות את עינייך
בעירום מחשבותייך

אהבה
על פני נובמבר
אצלי
נוסעות רכבות של שיכחה
סובבות את הארץ

תחושתי
באמצע הרחוב
בדרום העיר
פתאום סלע כורכר
כמו קבצן על אבני המדרכת
מדבר איתי בכורכרית
(שפה הולכת ונשכחת)

תחושתי
במיטה מוזרה ונשכחת
הייתה לנו שעה עגולה
את ואני היינו מחוגיה
שבים ונפגשים בחשכה חמה

ביקורת
הראי מונה בה סימנים
היא לא תביט בו
היא לא תביט אל הסכין
הקירות סטופים כמו פניו

הוא זר וגבוה ומתפלל בכנסיה
בארץ רחוקה שאיננה ארצו
בשפה שאיננה שפתו
מי שמביט בו ללא אל

ארספואטיקה
רוב הזמן אני ערפל
מטיס את עפיפוני שיריי לערפלים אחרים
עפיפוני נייר עם כנפיי עצב פרושות
טסים להם ללא חוטים

תחושתי
נטוע שורשים
שלכת מהדהדת בגופי השתול
ידיים ישרות וצמודות
מטאטא את הרהוריי החוצה

תחושתי
אני עץ בתנועה
עומד לפעמים בדיזנגוף פינת גורדון
לא ידעתם?
את הענפים והעלים

אינטרוספקטיבי
העץ שלי אינו שומר את עצבותו לעצמו
תמיד צמא למים
שנת בצורת
קורא חלומות של אחרים

תחושתי
ראה השמיים מתכסים בהמולה נהדרת
מול עצים עבותים עצומי עיניים
מוכיחים אותך כתלמיד בנזיפה אחרת
עפאים של סגריר שמוטי עפעפיים

"עקיבא" צעקו הילדים
"בוא לשחק איתנו".
הוא נשא את עקיבא כמשא כבד
אימו קראה לו לבוא הביתה
אבל הוא רצה לזרוק אותו ממנו

תחושתי
עם הניחוח המשכר
כחולם בשבילים
עובר ליד נחלים
עולים על גדותיהם

יחסים
ערפל מכסה את פני האוהבים
שלא ירצו לנוח
תפארתם תהיה רק בו

תחושתי
עכשיו כשהלבן הופך שחור
והאוויר מפעפע בנקבים אילמים
בזעקה דו-כיוונית
עכשיו כשיד מושטת פוגשת רק חלל ריק

אהבה
כמה דקות ממך
הם עכשיו בונים את התחנה
הייתי שם בשעות אלמוניות
בהן הלב מתחיל לפעום חזק יותר

תחושתי
מנסה להסיר את המסכה
בשביל לראות את פני הילד ההוא עם הקול המוכר
כמו בסרטי-מתח שבהם מקלפים אותה פתאום מהפנים
אך היא איננה יורדת

אינטרוספקטיבי
פוסע בשדות הקרב העשנים
נוף ערפל שבור
חוצה את מחשבתי
עיי חורבות מזדקרים

תחושתי
בבית הקפה
באותה שיחה אחרונה
הספלים נשארו על השולחן
ברגע אחד הכל התהפך
ואנחנו התנפצנו

אני אוסף אותך
לפעמים
בכלי -חרס דקים
את מונחת
ממתינה

בוצע מן הלילה פלחים פלחים
כמו מלחם טרי
בתאווה עצומת עיניים
את מצטרפת אליהם בלי להרגיש

תחושתי
נלך ברחוב הרטוב עוד מעט חשכה
אילנות החורף יצמיחו פרות אור רכים
בשולי רקיע
חופת טלאים רקומה של עננים תכסם

תחושתי
באותו קיץ ערירי
היו אהבות תלויות על העצים
אנשים קטפו אותן
הביאו אותן אל בתיהם

שואה
פלסטינה הם קראו לה
לא אדע לעולם
איך הם הביטו עליה מבחוץ
במבטאים זרים בכל מיני שפות

תחושתי
בתחילה יש לה צורה של צל חומק
עכברוש גדול עובר על פני החדר במרוצה
מהסלון למטבח
אני מביט ולא מאמין

תחושתי
משוטט בפרוורים של אהבה
בדרך מפרוור אל פרוור
הרחובות ריקים מאנשים וחפץ
המכוניות נעלמות ממני

תחושתי
ללכת בשדות הסתיו הכמושים
במפגש הנחלים של ילדותנו
לחבק פרחי בר בלתי נראים
לקטוף אותך

הפעם האחרונה איננה יודעת
שהיא אכן הפעם האחרונה
לפעמים אני צריך לתעד את המיקום המדויק
כמו פריט ביומן משטרתי

יחסים
צללית שראשה שחוח עומדת לבדה באמצע היום
על הישורת העליונה האחרונה בחדר המדרגות
פניה מופנות החוצה משם
אבל גם אם ניתן היה לשקול זאת פעם

תחושתי
מדי לילה
בפרחים לוהטים
פורח הגרניום המתוק בדמי
אני משקה אותו בחלומות

יחסים
אני כחול עכשו
והמים כמו שמים
כחול הוא מבטי
כשאני מביט עליך
ומהמהם משהו כחלחל

תחושתי
האדמה חולצת שד להניק
אנחנו מטפסים עליו
רוחשים בתוכו אל הנוף
צופים ממנו

תחושתי
חדרים פצועים אל השמיים
פנים חיוורות
קיר בודד עם תמונה
שידה מרחפת בשארית כוחותיה

תחושתי
צבע קולם של אנשים בחדרים
נופל עליי בכתמים
אני רואה אותו בצבעים שאין להם שיעור
אנשים ונשים שהלכו ממני לדרכים צדדיות

תחושתי
כשעברתי ליד בית הוריי הישן
חשתי שהבית משנה את דמותו
פעם ראיתי בו סדקים
קירות פצועים, מצולקים

ייסורים
צבעי פסטל של קרון הרכבת
מרצדים בו
מתערבלים בו
שוקעים בו

יושב הוא עם עצמו
ומתעלס לו עם ספרים
והמילים מרפרפות
בכנפיים של פרפר

תחושתי
ציפורי העונה מקננות מעבר לקיר
משמיעות ציוצים חלושים באוקיינוס החושך
החדר הזה הוא אי בודד של עיניים עצומות
עינייך ועיניי

תחושתי
הולך ברחוב של בוקר מהביל
חולף על פני חנות המכולת שבפינה
חוצה את האספלט הרותח של הכביש
קיץ נושם בו

תחושתי
לא הרגשתי איך קם והלך
לפעמים הוא חסר
אני יודע כל כך מה היה אומר
הולדן שכזה

כמיהה
אבי יצא מהקירות ופניו חיוורים
אימי צפתה בי מחלון אחר
והם עטו גלימות
של צל כבד מאוד

תחושתי
צבעי קולות מותזים אל מכחוליי
- כשיש לי מכחולים
פנים מצויירים בכל ההבעות
מושלכים אל ערמה מתגבהת

צל-ענן חולף לרגע קט
לפעמים רואים אותו ברור
מעל שדות בארץ הזו
צל-צילה

אינטרוספקטיבי
ים השיכחה נושא אותי
על פניו.
אני צף עליו כמו צל
ברפסודה שמטלטלת על גליו

היה שם חושך
וצמרת העץ האפילה עלעליה
"את רואה" אמרתי
"זאת היתה המרפסת שלנו
ועכשיו אפילו לא רואים אותה"

תחושתי
את היית לי קיץ אחר
ואני כבר הייתי סתיו מלא ספקות
קיץ קצר לוהט נטול-פנים
זיעתנו ניגרה בו

תחושתי
קולה היה בהיר
קולה היה כמו שיר
ענני נוצה מרחפים בצהריים
אור שטף את העיר

קולי הפשוט שמסרב לגווע
מטייל בין ברושים
בדרך הרים שאיננה עוד
ספק אם הייתה

תחושתי
באמצע החגיגה פתח הפעוט בן השלוש
את מתנת יום-ההולדת
קרע בעונג לגזרים את נייר העטיפה הצבעוני
קוף הצעצוע הביט אליו

תחושתי
יש בה פרצות כמעט בלתי נראות
ביום בהיר
רואים דרכן את השמיים
ואת מי שמחכה שם

היונים שעושות קניות ברחוב הראשי
מהלכות בראש מורם
בארשת חשיבות
על הדשא המעולף מחום

מצב
בחום הזה
אני זורק את עצמי
אל חיבוקו המתוק

תחושתי
יהודה המכבי בשבת בבוקר
אנחנו יושבים בקפה
שותים עם השבת שלנו
אמריקנו וצ'אי-לאטה

קצף גלי הים
נותר על החוף כמוני
נספג בו
נספג בה

קראי אותי
אני ספר פתוח
דפיי מפוזרים
מתעופפים ברוח
אותיותי מטושטשות
איני רואה את הכתוב

אי שם ליד ציוץ הציפורים
את עודך שם מחכה
וקרובה את מתמיד
מסתתרת חמקנית

עצב
בואי נלך לחצר
נטייל על הדשא
נעמוד ליד הילד שפעם הייתי

שואה
שלושת הילדים הבלונדיים
המשחקים בכדורגל
מול רשת קטנה
ומגרש שאיננו קיים
עסוקים בשלהם
על פלנטה אחרת.

יחסים
ראיתי יונה
בשובך-חדרי
בונה לה קן
תולשת נוצותיי

תחושתי
בעיר שהייתה פעם גרמנית
וקראו לה פעם ברסלאו
שוחים בבריכה של המלון
שמונה גרמנים מהפאטרלנד

הרהור
הדיקטטור הוא שחקן לא-מוערך מספיק
הוא עכשיו עומד בחדר השינה שלו ומתאמן
מרים את היד

תחושתי
אני ישן עם לב פתוח
כולי פרזות
בחלונות סגורים
חרכים הומים דממה

תחושתי
אני רואה בבניין הענק שבונים
בקצה הרחוב שני אנשים
שעומדים ומדברים במשך דקות ארוכות
על גשר שפעם יהיה מרפסת

כשהושטתי יד ונגעתי בך
בבריכת הנוי שבפארק
ליטפתי סגול
ראיתי סביבנו חבצלות מים בלהבות סגולות

יחסים
אינני יכול
להתעלם
מריגשותייך
שמנסים לעשות לי דברים

רודף לו איש אחר הרוח
הוא מתרוצץ כמו שלוח
היום הוא פה מחר אי-שם
אולי פתאום, יצחק וקם

אינטרוספקטיבי
אני הולך בין בניינים וחנויות
ברחוב החלומות המוגפים
הם נעולים על-בריח מפניי
התריסים נאנקים

ואז התחיל הרחוב לשיר
ואני אמרתי לו:
"למה אתה שר?"
והוא לא ענה לי והמשיך לשיר

סוריאליזם
בקינג-ג'ורג' בואכה אלנבי
הבתים דיברו אליי
ברעש הגדול
פעם היינו פה
חלק מאימפריה אדירה
שהשמש לא שקעה בה לעולם

תחושתי
"שבסקה אוליצה"
רחוב רגיל
בעיר העתיקה בקרקוב
חנויות רגילות

אינטרוספקטיבי
רחוצים ימיי באור-חרציות
מכנס מחשבותיי הנודדות
בשדה הפתוח
עיזים מטפסות על צוקי סלע

אהבה
אני חוזר אלייך
מסימטאות המיאוס
רחצי אותי
מגרגרים של זעם
שדבקו בי
את יודעת לקלח אותי
במחשבות טהורות

אהבה
על המיטה בלילה
אני שומע
את רחש הממטרות
של לבבך
פועם לעומתי בחשיכה.

כשהלכת, לקחת איתך
את שמיכת אהבתינו הישנה
שהצבע דהה בה
מרוב כביסות

תחושתי
אם תראי אותי חוצה את הכביש
באקראי
צועד עם אנשים שותקים
צועד עם אנשים חולפים

אינטרוספקטיבי
שיר לעשב הגבוה
שיר לעשב הנמוך
שעולה ומשתגע
והופך להיות כמו סבך

תחושתי
כשהיבטנו מעבר לכביש הערבה הירדני
על הרי אדום
כבר היו השעות כבדות
מישהו פיזר עליהם צבעים של תשוקה

תחושתי
שעה שטמון בה
ספק נרדם
ספק הוזה
כשהוא קם בין חושך לאור

כמיהה
אמרת לי פעם משהו על
"שדה אחרון של סיגליות"
זה מתגלגל אצלי
בראש
בא, וחוזר
שועט קדימה
נתקע

מחאה
בשדה שעוד לא בנו עליו
שיכונים לזוגות צעירים
ולא חילקו אותו ל"בנה ביתך"
ולא שפכו עליו אספלט רותח
לעוד כביש רב-מסלולי
שאת הארץ ייפתח

יוקו אונו ישבה שם
כמו כולם
על ספסל בסנטרל-פארק
בכפכפים ומכנסיים קצרים

געגוע
יש לך בתים ברשת
יש לך בתים בחול
יש לך את כל הקשת
אור לבן בוהק בתכול
על כרכוב ועל מרפסת

אינטרוספקטיבי
שוכב על שפת המאכלת
גופי מונח עירום כמו קרבן
והיא כרגיל דוממת לצידי
כמו בטקס-ישן

תחושתי
אי אז בנגוהות
בין הענפים שהסתירו
קטפתי מכל הבא ליד כל אות
ורק שזיפי האור החווירו

שחפי הזיכרון
צורחים מעל ראשי
רואה אותם
דואים ברוח הקלה

תחושתי
יורד אל שעת לא-יום
זולג צעדים כמו נרדם בהליכה
מאחורי גדרות המלון עוד אפלה נושמת
ענן לובש סלעים ברוח יובש צוננת

תחושתי
משמרת אחת של שחרית
שריננה בחלומות הדרך
פותח את הדלת
אל המדרגות לשעת חירום

מביטים אל זריחה אמיתית
לא כזו-כאילו,
עייפה מגוש דן
כדור אודם בוהק
מטפס לו על הרי גולן

תחושתי
נגמרה לנו השיגרה
היא חסרה לנו
אז הלכנו להביא לנו קצת שיגרה
להביא זו מילה מוגזמת

תחושתי
כמו תמיד זה מתחיל בגשם קל וכמה עננים
הזעם מחלחל בין השיטין
אדמת לס מדברית
גרגיריה דבקים בעצמם

תחושתי
צריך לחסל אותו אמרה המלכה שלי
ערפו את ראשו!
והדובר החדש שלו שמתבכיין עלינו
ערפו את ראשו!

הערב ירד עליה לפני הצהריים
הביטה אל האיש הזר
שישב ליד מיטתה
לא הבינה מה הוא עושה כאן
קורי האפלולית אפפו אותה
זחלו בתוכה לאט
עד שהייתה לכודה לחלוטין.

יחסים
אני בגוף ראשון יחיד
ואת בגוף שני יחידה
ואנחנו גם יחד

תחושתי
מביט מלמעלה
ממדרגות התהילה
ראשים זרים
ברוח הקלה

ארספואטיקה
הם ממלאים את מיטתה
שאיננה מוצעת בשיריה
סדיני אהבתה פרועים

יחסים
שיר הבעתה
איננו מופיע
כאד על פסגות ההרים הגדולים
הוא איננו עשן מתפוגג

את השיר
יפה שלי
בשיר-השירים
אשר לי

הומור
המטפורה שלי רוצה ללטף
את המטפורה שלך
היא רוצה להכניס לה
המון דימויים
המטפורה שלך
יושבת בין המשפתיים
חשופת ירכתיים
רגליים מעופפות באוויר

ארספואטיקה
הוא מפשפש בהן בכל קריאה
מוצא את המילה "אהבה"
זורק אותה דרך החלון החוצה
נהנה לראותה מתרסקת על חצר הבניין

מצב
אשירה תהילת השיכונים
ומקהלות מזמור לדודי השמש
שיריעו על גגות

אני יודע שיש בך
איזו רכות שמסתתרת
אבל פנייך היפים
כל-כך קשים וטהורים

כבר זמן לא ביקרתי בך בחלומות
שכונה קטנה שלי
אינני יודע אפילו אם הכרתי בך את כל צללייך
צריפים קטנים מטים ליפול

תחושתי
חדר קטן
מחשב
מדפי ספרים.
נורת חשמל עירומה
מפיצה אותי אל העלטה

הבניין נשאר אותו בניין
זוכר את עצמי מבוסס אליו בשלג
מבוסס בבדידות
הבדידות מבוססת בי

אימא שלי הולכת איתי לבית ספר
בפעם הראשונה
במשך לילות רבים
היא צועדת נמרצות אל בית חינוך

תחושתי
על החוף שבתוך המפרץ
שלוש נשים יורדות אל המים
רוח ערב מלטפת שמלותיהן הלבנות
קרניים אחרונות שואלות אותן

סוריאליזם
בליל אמש היו שושנים
מזמרות קרני ירח חיוורות
ואת היית שרועה על המיטה
שקועה בשלך

הולך לי בשדרות האיזדרכת
ואת הולכת בין עצי הדובדבן
עלים נושרים בכל צבע וגוון
שנינו עכשיו נמצאים בשלכת
ואת מתרחקת והולכת

לילה אחד
אשכב תחת עץ התאנה
שצומח לי במיטתי
אעצום את עיני
אבל לא אניח למראשותי שום אבן

ארספואטיקה
שמיים עכורים
חופזים כמו אחרים
הולכים איתי אל נשמות תועות
ללא הפסק

תחושתי
שמעתי דלת נטרקת
בחדר-המדרגות
בדירה שממול
דלת בלונדינית
ממין משובח

יחסים
שעותיך הלכו אלי
ריקות וכואבות
ראיתי אותן
נאטמות

תחושתי
התעוררתי באמצע סרט
בערוץ נידח בטלוויזיה
היו שם הרבה מלחמות

תחושתי
שערי המלאך כבדים
לא אוכל לפתחם ברטיבות הזו
דמותה מתנפצת
מתאמץ אל הקרעים

תחושתי
זו שעת הציפורים
כשלילה גווע מהלך חרישית ברגליים יחפות
אור-קיץ אפרפר מסתנן בין חרכי התריסים
ציוציהן מחליפים גוון בצמרות

אינטרוספקטיבי
שרועה נפשי בערפל
אל מלוא נחלותיה תערוג
כאיילת אל ניצני הגפן
תשלח אל קנוקנותיה
רגליה התוהות
אל העשב הרך

שתיקה מטפטפת
ממכשיר הטלפון
כהודייה

יחסים
אנחנו צופים זה בזו בשתיקה
עצי פרי
ועצי סרק
בתוך היערות העצומים

תחושתי
שמיכת החשכה נקרעת מול אורות המכונית
אדם סגור בין חלונות אטומים
חושב עליה
המילים האחרונות שנאמרו

תחושתי
שישה שולחנות בבית-הקפה
סביב לכוס קפה אחת
שהיא שלי
שישה שולחנות ריקים מאהבה

תחושתי
לנהוג אל תוך הלילה
לאור הפנסים הכתומים
של תאורת הרחוב
היא מנסה להפריע לי להתרכז

כשאני מכבה את המנורות
מוארות מחשבותיי בתאורה של אחרי חצות
אורות המכשירים החשמליים
פונים אליי בחשכה

יחסים
מעבר להררי חושך יש יעלים במדבר
צלליותיהם שועטות על הרכסים
רואה אותה מרימה את השפופרת
בקול ענות חלושה

תחושתי
הציפורים אורזות לי
את השמיים בחוטים בלתי-נראים
לחבילה מוארת
במעטפת דקה של צלופן מעונן

שואה
כולם היו תינוקות חמודים ומתוקים.
יוזף היה תינוק מקסים
כשאמו לקחה אותו בעגלה לטיול ברחוב
היו הנשים הזקנות סוקרות אותו בחיבה

צמד שירים
הנערה בקרון הרכבת
המתרחק
שולחת אלי
ברכבת השניה
מבט בלונדיני שואל
אני לא מאמין
כשפתאום היא מנופפת לי ביד

בסרט אחד ראיתי מסע הלוויה בתעלות
וארון הקבורה שט על המים
מוקף באנשים בתמונה קבוצתית
מוות נאה מקושט בבנייני אגדות

אהבה
תני לי ללכת אל הצד האפל
תני לי לעבור בינות לקוצייך החדים
בין השערים המסתוריים שלך
אל ההרים הכחולים של מחשבותייך

תחושתי
יושב אתך בבית קפה
בעיר שבתיה מצבות אילמות
מלצריות גבעוליות
מפזזות להן בבוקר שאין לו אתמולים

ארספואטיקה
כשהורדתי אותו מהמדף במרכול
לא הבנתי איך זה קרה
שורה אחרי שורה
השיר הזה פשוט התפורר לי בידיים
נשארתי פתאום עם שיר-ללא-מילים

אהבה
לאחר שעזבת
האירו לי חשבונות החשמל
בקצה מנהרה חשוכה


לרשימת יצירות הצילום החדשות
אורבני
אל היצירה
הוא הבריז לי

אורבני
אל היצירה
תל אביב בשחר חורפי

דיגיטלי
אל היצירה

דיגיטלי
אל היצירה
העגלות הזועמות עשו כנס

דיגיטלי
אל היצירה

שקיעה וזריחה
אל היצירה

דיגיטלי
אל היצירה
מה ההבדל בין פיל לפסנתר?

חיית בר
אל היצירה

אורבני
אל היצירה
חייל אתיופי וחברתו בתל-אביב

מעובד דיגיטלית
אל היצירה




אל הארכיון האישי (33 יצירות מאורכבות)
צייר לי נסיכה


צפרדע קצרת רוח

בזרקור
עדן מימן
עדן מימן

nobody becomes an
artist unless they
have to.



תרומה לבמה





יוצר מס' 24173. בבמה מאז 8/7/03 2:41

האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות לדן ספרי
© 1998-2014 זכויות שמורות לבמה חדשה