|
פחד, פחד טהור טבוע בו. פחד מכל פיסת זמן וקיום אפשרית, פחד לו
ולסביבתו.
תמיד הוא חשב שאין לו ממה לפחד כי הסוף ידוע. השאלה הגדולה אשר
נשגבה מבינתו היא איך הוא יגיע לסוף?
|
אני שונא אותם, שונא את כולם.
כל כך מאושרים ביחד, הולכים בזוגות כאילו הם בחנות נעליים.
ואני?
אני כלום.
|
|
|
אני לא אוהבת
לנהוג.
אלטמן לוקח אותי
למחוזות חפצי.
למחוזות חפצו
הוא רק לוקח את
עצמו.
מיכלי לא פוחדת
לנצל. אותה
מנצלים מספיק. |
|
