|
הוא הגיע. השעון שעל הקיר צלצל צהריים וזיעה על אפו של גרג
החלה ניגרת. עוד מעט ימות גרג אך בינתיים כל שרצה הוא שתגיע
ויוכל להביט בה עד צאת נפשו מקרבו.
|
הים הסוער משמיע קולותיו והילדה בוכה והילדה ממררת וכל אשר
בילדה רועד איתה ולו היה בכך ספק, עוצר השעון שעל הקיר מלתקתק
בכדי להבהיר שלא משתנה המצב, והקול היחיד אשר בחדר הוא קול
פגיעת הטיפות בסדין הרטוב.
|
"אל תדבר הבלים," גיחך ג'ראלד לעבר החלון, "אילולא היית חלון
הרי שלא היית משקף את העיניים הנוגות מלכתחילה. או שאתה אדם,
ואז ביכולתך לדבר, אך אין ביכולתך לראות עיניים לא מן הזמן
הזה, או שאתה חלון שיושב בשקט. הרי שעדיף לך בהיותך חלון.
|
זמן עבר והגיע החורף. לא מתפלל עוד שמוליק לאור מן הסדק, אולי
למד שאינו שם עוד. כפור מחסה את הסלעים מבחוץ, דבר לא מכסם
מבפנים. ואולי בכך הטוב.
|
|
|
ההתייחסות
ההומוריסטית
למספר 42 כאל
משמעות החיים
היא הגיג-סרק
חלול ועקר אשר
החל עם סופר
חנון משועמם
וכעת הוא רווח
כבדיחה פרטית
דבילית בקרב
כותבי סלוגנים
חסרי חיים!
פרובוקטורית. |
|
