|
Hatch
הוא חיכה הרבה זמן לחופשה מגיהנום. קצת זמן להתפרק, אחרי כל
העינויים האלה... לצאת כבר לאוויר של העולם האמיתי, לברוח
מהחום הזה. המחשבה על הלילה הזה, הלילה שנותנים לך פעם באלף
שנה, לעלות חזרה לארץ, החזיקה אותו כל הזמן הזה. לא שהייתה לו
ברירה, הוא לא יכול לברו
|
ישו נכנס לאולם, מלווה במקהלת כושיות מהכנסייה השכונתית לבושות
בחזיות ותחתונים מעור, ספייקים, ושוטים. ישו נכנס לזירה והרים
את ידיו לקול תשואות הקהל.
"מי המלך?!" הוא זעק לקהל, ובהתאם, הם החזירו לו בצעקות- "ישו!
ישו! ישו!"
|
הוא לא הפסיק לשלשל. מאז שהגיע הנה, הוא לא הפסיק לשלשל. הנה
הוא, נמצא בגן עדן עלי אדמות, עם כוסיות אינסוף וים שרק חולמים
עליו, וכל מה שיוצא זה שלשול. ימבה שלשול.
|
יש לי חלזונות בשביל שמוביל הביתה. חלזונות כאלה בלי בית...
הומלסים. בהתחלה היתי עובר לידם ומסתכל עליהם בסקרנות... מה הם
עושים? לאן הם הולכים? ואיך זה שלהם יש כל כך הרבה זמן ללכת
ממקום למקום ולי לא?
אחרי כמה ימים שהייתי חוזר הביתה בלילה ובוהה בהם, הם התחי
|
הייתי בבית כשמת לי האגו. אחרי קצת דמעות ישבתי והדלקתי
טלויזיה. שידורים רגילים? איך זה יכול להיות שכולם מתנהגים
רגיל שממש לפני כמה שעות האגו שלי מת בייסורים על המיטה בחדר,
איפה שהיא פעם שכבה...
|
כולנו התרגשנו מאד, לא זכרתי כזו התרגשות במערכת מעולם. הסיבה
הייתה אלוהים. בכבודו ובעצמו. טוב אולי לא הוא בעצמו, אבל
המזכירה שלו התקשרה לשאול אם מערכת העיתון שלנו רוצה להעניק לו
ראיון חושפני ראשון.
כמובן שקפצנו על ההזדמנות החד פעמית שניתנה לנו. הזמן נקבע
|
התעוררת באיזה חור לא מוכר. הצבע שלך היה אפור מטושטש, לא
יכולת לחשוב, לתפוס את המציאות כמו שחשבת שאתה צריך לתפוס
אותה. לאט לאט התחושה התחילה לחזור לגוף שלך והצבע שלך נהיה
חום... הצלחת לקום על הרגליים ולהסתכל סביבך... המקום נראה כמו
הבית של פו הדוב... צנצנו
|
|
|
הוא היה כזה
מתוק עם הגורמט
והסובארו...
זאת שאהבה את
הנתניתי |
|
