|
 
ראיתי ,הרגשתי, כתבתי.
אהבתי את ערוץ המוזיקה בשעות הערב, להקות רוק שצורחות ללא
הכרה, כמעט בלעו לגמרי את צעקות הורי, עד אשר שמעתי את אבי
צועק להנמיך את הווליום ואיום היה במשפטו, הנמכתי מיד, התקף
פחד תפס אותי לא מוכנה.
|
אל תגידי - זה נגמר יפה.
כי זה הצד שלך אני לא רואה את זה.
אל תגידי - אנחנו ידידים.
לא רוצה לראות את הפרצוף שלך יותר בחיים
|
את זוכרת? אותי עכשיו!
כשהחושך מסתיר את הדברים הברורים.
ובשמים אין כוכבים והגשם נופל על הפנים.
האם את זוכרת אותי ?
|
כי זאת כל האמת, לא מסתיר דבר.
וכל הכאב, עוד לא נגמר.
ואני שונא אותך, זה טיפה עדין.
אז בבקשה תלכי.
|
כי זה לא באמת, שהיה לי נורא.
וזאת האמת, כמה שהיא מרה.
ובסוף תראי, שהייתה לי בררה, ובחרתי... לחזור בחזרה!
|
לא חשוב לאן העולם יקח אותך, מקווה שתצליח.
עד ליום שאתה תחזור להיות איתי באותו מקום, כי עד אז אתגעגע
|
זה השיר האחרון, שאני כותב עליך.
לא יודע, אם יותר טוב בלעדיך.
בנתיים, אני חיי, ואפילו מחייך.
אז תקשיבי היטב
|
תגיד לאבא שלא יבכה.
אני מצטער שהייתי בן כזה.
תגיד לאמא שזה לא אשמתה.
וזה לא בגלל שאותי לא אהבה
|
לא יודע מה אני יכול לתת.
נראה שיש לך הכול ולי זה לא עוזר.
וזה רק מה שלי נשאר...
אז כתבתי לך שיר אחד קטן.
|
אז אין לי! מוטיבציה!
ולא חסר לי! הדיפרסיה.
ונכון שאולי זה קצת בזבוז.
אבל לפחות אני טוב בלעשות כלום!
|
ושוב חוזר איתך, השלג המלוכלך.
בעיה שלא נפתרת.
הכל נשאר תקוע, מנסה לא לנוע יותר מדי.
כל תנועה שלא במקום, תגרום לעוד אסון ולא כדי
|
מצדי תלכי, גם ככה לא טוב לי!
מצדי תבכי, כבר לא אכפת לי!
כי עברת את הגבולות, שברת את כל הדלתות.
ובסוף - עלית לי על העצבים!
|
אל הארכיון האישי (1 יצירות מאורכבות)
|
|
אוהא אוהא אוהא,
למה ומדוע-
עלובים שיריי
כולם?
חרגול מצר על מר
גורלו+דרושות |
|
