|
חושב בגדול ועושה בקטן.
שונא פלפלים. לא משנה באיזה צבע.
לא אוהב שוקולד.
כותב כשיוצא.
לפעמים יוצא.
שנה מתוסכלת אחת אחורה אני עומד מולה עם כוס ביד, נראה לי מיץ
מנגו.
זאת הפעם החמישית. מההתחלה היא הסתכלה לי ישר לתוך העיניים. יש
לי עיניים דיי בהירות אז הרבה אנשים מסתכלים לי על העיניים.היא
לא התסכלה עליהן, היא ידעה להסתכל לתוכן, נראה לי שהיא אפילו
לא ידעה
|
אמא שלי קוראת לי מלמטה ושלושה חזירים עם גיטרות נעלמים בתקרה
שמעליי.
אין לי שעון, לא על היד ולא בחדר שלי, בכל זאת אני יודע שהשעה
היא 12:30 בצהריים. אמא שלי תמיד קוראת לי לאכול ב12:30 בדיוק
ותמיד כשאני מגיע לשולחן האוכל שם, אבל היא לא.
|
"יופי, אתה יודע מה ההבדל בין הסיגריה הזאת לסיגריה הקודמת?"
"תן לי לנחש, החברה?" חנופה היא הכלי המושלם להיחלצות משיחות
יותר מדי נוקבות עם אנשים שלא מתחשק לך יותר מדי להינקב איתם.
אבל הייתה תחושה שהולכת לבוא עכשיו איזושהי הרצאה.
|
כבר הרבה זמן ידעתי שהסוף מתקרב, בגלל שהרבה זמן היינו באמצע,
והאמצע שלנו לא היה ממש טוב. הדבר היחיד שהיה ממש טוב אצלנו
הייתה ההתחלה, אבל היא הייתה יותר מדי קצרה ובלי לשים לב כבר
היינו באמצע.
|
|
|
"In space, no
one can hear
you screen..."
(זה לא שלי, של
ההוא שכותב את
דורק טאוור)
אחד,
אגדה בזמנו
החופשי ובעליה
הגאים של מזכירה
אלקטרונית. |
|
