|
אני זוכרת שכשהייתי ילדה קטנה תמיד חשבתי על זה שבשנת 2000 אני
אהיה בת 30. זקנה. וזה תמיד נראה לי כל כך רחוק.
פתאום זה כאן.
עכשיו.
יותר נכון הלילה.
|
"אתה אוהב אותי?" שאלה.
"איזו שאלה זו? בטח!" השיב, והיא חייכה, רגליה עוטפות אותו
באהבה, המים נעים סביבם בעצלתיים בעודם מתערסלים באמבטיה
הגדולה.
|
מה אפשר לומר על ילדה שמתה? שהיתה נחמדה? שהיתה יפה? שאהבה את
כל העולם ושכל אחד היה בשבילה מישהו ומשהו? שהיתה מיוחדת,
שונה? שהיתה מצטיינת בכל התחומים, ידעה הכל, חכמה יותר מכל מי
שאי פעם הכרתי?
|
"אל תלכי..." ביקשתי.
היא נעצרה, עומדת בגבה אלי.
"הישארי..." התחננתי. היא הסתובבה.
"את יודעת שאני לא יכולה." הושיטה יד לנגב דמעה שזלגה על לחיי.
עוד החלפת מבטים קצרה, והלכה.
"אמא..." לחשתי.
|
"אתה יודע, פיטר פן לא קיים באמת. הוא רק דמות מסיפור. ואין
פיות בעולם!!" אמרתי לו ונכנסתי לחדר, טורקת את הדלת מאחרי.
ערן התיישב בכבדות על הרצפה, עיניו דומעות.
"הוא כן קיים, הוא כן קיים!" מלמל בין דמעותיו. "ויש פיות !"
|
כשהתבוננה אחורנית על חייה, הצטערה לומר שהרגישה כמה צביטות
חרטה. אחת מהן היתה נישואיה לתום; מנישואין אלו לא יצא לה
כלום. אחרת היתה נישואיה לאורן; לפחות טעות זו הניבה שתי
מתנות מקסימות בדמות שני ילדיה, שהיו האור בחייה.
|
רוקי זקף את צווארו, מתח את גרונו, הרים ראשו וקרא: "קוקוקוקו,
קוקוקוקו".
הצחוק מהחצר לא איחר לבוא. "איזה תרנגול מוזר. אפילו לקרא כמו
שצריך הוא לא יודע".
|
נועם עמד בקצה השני של החדר והביט בה. היא נשענה על הקיר,
מחזיקה כוס משקה בידה, צופה ברוקדים בחוסר עניין. היא היתה
יפה, ונראה שלא היתה מודעת ליופיה. היא עניינה אותו.
|
אמו, שדכנית מלידה, עשתה זאת שוב. ארגנה לו מסיבה, הזמינה את
כל בנות האזור, רק שיבחרלו. רק שיתחתן כבר. אבל את יואל עניין
רק זוג עיניים אחד. עיניים כל כך כחולות, שחשב שיטבע בהן.
|
אתה תמיד מסתובב סביב אנשים, מנסה לזכות בתשומת לבם, הערכתם,
ובמקום זה סופג את לעגם, את עוקצם.
|
"זו טלי, את יודעת. לא יכולתי לא להיות פה."
דני הרגישה את כל גופה נרגע באחת. "אני יודעת, אבל טלי תחשוב
שבאת להרוס לה את החתונה".
"אז אל תגידי לה שאני כאן."
|
My biggest mistake of all
Was to fall in love with you
|
Wounded hearts
Unaccustomed
Soul's icy waltz
Cover memories
|
Will you be mine?
I'm already yours.
|
כל יום יושבת
כל יום חושבת
איך אפשר
אליו לגשת
|
אני פוסעת בעיר חורפית
עוטה כסות שלג לבנה
והיא, כמו מחבקת אותי לתוכה
ומברכת.
|
הוא ניגן בשבילה
והוא שר בשבילה
ואהב אותה.
|
חושבת איך היית
חושבת איך נפלת
מפגיעת מכדור קטנה.
|
פיסת זכוכית
שביל של דם
טיפות נושרות
נופלות
ממני
|
כל הלחץ הזה בחזה, זה משגע אותי.
זה נבנה ונבנה בתוכי עד שאני מרגישה שאני יוצאת מדעתי עוד
שניה.
|
אז תפסיק להסתכל עלי כאילו נפלתי מהירח,
ותפסיק לתקוע בי את המבטים המודאגים האלה שלך,
כי זה רק מעצבן.
|
|
|
אני מרגיש כאילו
שהלכה לי הבמה!
פרופ' ירמיהו בן
יהודה, בתגובתו
על מעשה היוצר
הדביל מהטכניון
שהרס את הרוח
הטובה של הבמה,
והוציא את המרצע
משק האשכים שהוא
נמנם בו. |
|
