|
הגלים בנו מכים ופתאום מבינים
נשארנו רק אני וכוחות עליונים
ומגיעה תובנה שהדפים נגמרים
ושוב משתכתב את "מחזה החיים"
|
מגע קטיפתי שאותי מכסה
נותן השראה למוחי הפורה
לוקח אותי למקומות רחוקים
עולם של אגדות עם נסיכה ואבירים
|
שדות רחבים של בדידות
באמצע מדבר אי שם בגלות
בתוך נחל אכזב בעונה הגשומה
אני פרח מיובש מת מצמא
|
|
|
המשפט "למצוץ
סוכריה" לא אמור
להיות מחרמן...
נכון?
אני, מנסה לשכוח
שאפילו אפרסקים
עושים אותי
שמחה. |
|
